Wild Angels-Catalog-small-with-cover

9 מ ל א כ י פ ר א נכון, תיארת כל כך יפה את התהליך. היה ניסיון להתעופף עם הדמויות הללו, ומנגד לסמן את הקרקע שעליה הן ניצבות או את הגשר. הגשר שקיים במציאות הפך לדימוי של התלוי בין שמים וארץ, על בלימה. אלו אינם מלאכים בשמים – אולי יש רק סימנים לפוטנציאל תעופה. כוחות הגרביטציה פועלים עליהם. מעניין שאת מציינת ויברציות של קול, כי גם במסורת היהודית והנוצרית המלאך מתקשר לשירה. אריאל הירשפלד כתב בקטלוג התערוכה "מלאכים" של תמרה ריקמן: "המלאכים אינם עשויים אור או רוח. אם היו עשויים אור, לא היו זקוקים לכנפיים. הכנפיים מזכירות כי המדובר הוא בגוף בשר ודם, שיש לו נפח וכובד, ויש צורך באברות ענק כדי להרימו באוויר [...] החיבור בין אברי חיות וגוף האדם בתרבות 2 הוא אחד הרכיבים העיקריים של המודוס המכונה 'גרוטסקי' באמנות". הגרוטסקי מצביע על העולם ככאוטי, מעוות, עולם של עודפות וזליגה בין תחומים. מצד אחר הוא מצביע על הפניית המבט פנימה, אל המדומיין, הפסיכולוגי והפנטסטי. אצלך, נגה, נדמה כי המצב המורכב והגרוטסקי מלווה את מחשבתך בעודך מציירת את המלאכים המשדרים שבריריות, כאילו עשויים אוויר ורוח ולא חומר או מסה מוצקה. נדמה כי הראייה הביקורתית שלך מוטמעת בעומק המחשבה ההיסטורית־חברתית, בעוד הגרוטסקי בא לביטוי באופן מחויך ויוצר אמפתיה אצל הצופה. . 18 , עמ' 1993 רמת גן: המוזיאון לאמנות ישראלית, 2 השבריריות של הדמויות המכונפות הללו, או היצורים שהפכו בהדרגה למלאכים, נבעה בין היתר מהתייחסות שנדמה לי שמוזכרת בקבלה, ושבוודאי אני מנתקת אותה מהקשרה, שבה המלאך הוא הוויה רגעית, שנבראת, שרה שירי הלל לאל ומתכלה לרסיסים. זהו דימוי שכולל בחובו את החד־פעמי, החולף, הבזק. תפיסת יופי וחורבן על סף הקיום. מעניין אותי שבריר הרגע הזה. ייתכן גם שבאופן בלתי 3 מודע אני פועלת מתוך מסורת חשיבה דיכוטומית של האפוליני לעומת הדיוניסי, שקיימת גם ביהדות כפי שפורשה במשפחתי, של הפרדת הגוף מן הרוח או טיפוח הרוח על חשבון הגוף. לגבי הגרוטסקי, הוא מתקיים, במידת מה, אולי מעצם החיבור ההיברידי בין אדם ובין חיה. נדמה לי שיש בו מן המוזר ואולי גם מן המגוחך, אך בו בזמן הוא מאיים, כמו כניסה להוויה בלתי נודעת. מהו גבולו של היצר, או של התשוקה? זה אולי מתחבר שוב להפרדה (שאולי איננה רלוונטית..) של הנפש מן הגוף ולתפיסת התשוקה כאלמנט שיש בו גם מההרסני. גלילי שחר כתב בשארית ההתגלות: "מה שהובס ונשכח והודחק וסולק מספרי ההיסטוריה עדיין ממתין להתגלוּת, ומכאן – לתיקון. הגאולה כרוכה אפוא בתיקון נראה שהמלאכים המופיעים בעבודות שלך רוצים להזכיר דברים שנשכחו 4 העבר". והודחקו – מנהגים, אירועים, טקסים... אולי המטרה היא גאולה (במילותיו של גלילי) ואולי רק זרקור על הזיכרון, רגע לפני שידהה וייעלם? האפוליני והדיוניסי הם מושגים שטבע ניטשה כדי לתאר שני יצרים בנפש האדם: היצר האפוליני 3 (על שם אפולו, אל השמש והאור) מבטא את שאיפת האדם לרציונליות, איזון ובהירות; היצר הדיוניסי (על שם דיוניסוס, אל היין) מבטא את הנטייה לאי־רציונליות, חוסר מעצורים וחריגה מגבולות. , 2010 , ירושלים: מוסד ביאליק, שארית ההתגלות – החוק, הגוף ושאלת הספרות שחר גלילי, 4 . 125 עמ'