Wild Angels-Catalog-small-with-cover

8 מ ל א כ י פ ר א היא עבודה מרשימה ביותר העוסקת 1989 "פרח הפרג וזיכרון" של אנסלם קיפר מ־ בזיכרון השואה, לצד שאלות של טבע, תרבות, בנייה, הרס וקדושת החיים שחוּללה. קיפר, האמן הגרמני הבולט של הדור שנולד אחרי המלחמה, יצר מטוס עופרת גדול, עתיר פרטים כמו חלונות ובהם גרגרי פרג; בדרך זו הוא מתייחס לשואה, לכתיבה של פאול צלאן עליה ולהיסטוריה כרצף של מלחמות. יש הטוענים שקיפר מתייחס פה ל"אנגלוס נובוס" ("מלאך חדש") של קליי. העבודות של אנסלם קיפר מרשימות. מעניין לחשוב שהפרשנות שלו לדמות המכונפת היא של המצאה אנושית מכאנית. המטוס, המכונה המעופפת, מוצג כמכונה נייחת, כשארית מלחמתית, עם פוטנציאל נביטה והתחדשות (זרעי הפרג). במבט ראשוני המלאכים נראים מעודנים, שבריריים, שקופים, והשקיפות נדמית מטאפורית לרוחניות. יש בהם משהו נוזלי ואוורירי, ללא דיכוטומיה, ללא גבולות מוגדרים, המתקשר למשהו רוחני ונשגב. הדמות המכונפת רק נראית תמימה, אך מבט שני יגלה את העוצמה, את הכוח המזוקק הטמון בה. זהו ציור שהצופה רואה דרכו. את העבודה על סדרת הציורים התחלתי עם ניסיון של "ציור ללא חומר", כשמלווה אותי המחשבה: מה היה קורה אילו נאלצתי לצייר עם אוויר? נקודת המוצא הזו, יחד עם נושא העבודות, הנחו את אופן העבודה – השתמשתי בצבע אך הוא היה מדולל, כמעט בלתי נראה לעתים. לאט לאט החל להיווצר תהליך חופשי, משחקי, של שקיפות ואטימות, שכלל לעתים שכבות על גבי שכבות, צורות פתוחות וסגורות, דגמים שמתהווים ונעלמים, סדרים שמתפרקים ומתאחים. הייתה זרימה קלה בין ציור למשנהו ובכל ציור הרגשתי חופשייה לבדוק את הנושא באופן מעט שונה. זה היה תהליך מהנה ומשוחרר כמו תנועה בתוך רוח. אפשר לומר שהעבודות שלך נעות בין טבע ובין תרבות. הפרחים הם מלאכותיים, מעשה ידי אדם, "שתולים" ושזורים בכנפיים ומשדרים משהו היברידי, זר ומוכר גם יחד. נראה שהציורים עוברים תהליך של שחרור: בראשונים הדמות המכונפת ברורה ובהירה, הנרטיב ברור, השפה הציורית בהירה. ככל שהתהליך מתקדם נדמה כי הם הולכים ומשתחררים, הולכים והופכים אמורפיים וחופשיים. יש ציורים שבהם הדמות האנושית התאיידה מהציור, נעלמה לה, ורק הכנפיים נשארו מרפרפות באוויר, , #21 נוזלות/נמסות, מתאחדות עם חומריות השמים הנזילים שמעליהן (מכונפים בקטלוג). הכנפיים מזמינות את עין הצופה להיכנס עמוק פנימה למוקד 38 ראו עמ' הפרספקטיבה המצליבה, שבה אלכסון הגשר (או אולי זו קשת בענן?) מהווה הזמנה לריחוף, אך גם יוצר חסימה ונוטע את ראשו של המלאך בקרקע הלבנה, האמורפית. הכנפיים הפכו למשהו מופשט, מסתחררות סביב, כמו רוח סופה. תחושה של תנועה ודינמיות, סחרור ומעוף, כמוזיקה המרעידה ושולחת ביטים וויברציות באוויר. 1989 , פרח הפרג וזיכרון אנסלם קיפר,