Doch Nesia 2022-2023 HEB for WEB

39 שאלמד לתואר שני. כבר עבדתי בתחום השיווק שאני מאוד אוהבת, בארגון מסודר, חשתי סיפוק רב וחוויתי עשייה משמעותית. אבל הבנתי שאם אני רוצה לפתח את הקריירה שלי, להמשיך לצמוח ולהתקדם במסלול החיים, עליי להרחיב את ארגז הכלים שלי בידע מקצועי וכישורים חדשים וחיוניים. לצערי המציאות בה נתונים צעירים וצעירות ממוצא אתיופי היא עגומה. שוק העבודה מציע לצעירים וצעירות כמוני - מוכשרים, שאפתנים, בעלי מוטיבציה ומשכילים - חוסר שוויון תעסוקתי, פערי שכר עצומים, אפליה גלויה וסמויה, מציאות שמתקיימת לא רק בתעסוקה אלא גם בחינוך, ברווחה ולמעשה בכל תחום בחברה הישראלית. דבריי אינם מבוססים על תחושות או רגשות שלי, אלא מסתמכים על נתונים ומחקרים מעמיקים המתועדים ומאושרים בדוחות ממשלה, כמו למשל דוח פלמור, דוחות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שאני מזמינה אתכם לעיין בהם. למרות זאת, או אולי דווקא משום כך, הרצון שלי להתפתחות מקצועית ולמידה היה חזק. חיפשתי, בדקתי, השוויתי וכל הדרכים הובילו אותי לכאן - ללימודי תואר שני באוניברסיטה הפתוחה. כבר בפגישות הראשונות נוצר חיבור מיידי, נחשפתי לתוכנית מלגות שמציעה האוניברסיטה לבני העדה האתיופית ושמחתי על ההזדמנות, האמון והרצון של האו"פ לנסות לתקן את המצב שתיארתי, באמצעות תוכנית ייחודית זו. באו"פ נהניתי משיטת לימודים מהפכנית שהכניסה לחיי את נפלאות הזום והלמידה מרחוק עוד לפני כניסת הקורונה לחיינו, מנחים מהשורה הראשונה, כאלה שחיים את השטח, הרצאות חדשניות, קורסים מעניינים ותכנים פרקטיים שיכולתי להטמיע כבר בשגרת העבודה שלי. הכרתי חברים וחברות לספסל הלימודים, מכל שכבות הגיל, מאזורים שונים בארץ ובעולם, זו באמת הייתה חוויית למידה שונה, מיוחדת ומפרה. אחרי שני הסמסטרים הראשונים שבהם הרגשתי שאני מתמודדת בהצלחה ונהנית - שזה לא פחות חשוב - מאתגר הלימודים, ההורות והמשרה מלאה, החלטנו להרחיב את המשפחה ובשיא גל הקורונה הצטרפה הלל למשפחה. בתום חופשת הלידה חזרתי לעבודה ולשמחתי קודמתי לתפקיד מנהלת שיווק. בסיום לימודי התואר השני, החלטתי להתקדם לתפקיד הבא. ברגשות מעורבים עזבתי את תפקידי זה שש שנים בארגון "עולים ביחד", ארגון שהוא שליחות, שחרט על דגלו להוביל משימה לשינוי חברתי - שינוי תפיסות וסטריאוטיפים בחברה הישראלית כלפי יוצאי אתיופיה. השינוי הזה מתרחש ולאט־לאט מחלחל בחברה הישראלית. אך החברה הישראלית לא נמצאת עדיין במקום שאני רוצה עבורי, עבור הילדים שלי, עבור הילדים שלכם. ומעל במה מכובדת זו, אני פונה אליכם, בוגרים ובוגרות, אנחנו דור העתיד של המדינה לא רק בהובלה ופיתוח שוק העבודה אלא ביצירת חברה ישראלית הוגנת, צודקת ושוויונית. יחד נצליח ליצור שינוי, לאחות את הקרעים, לכל אחד ואחת מכם יש אפשרות להשפיע על הסביבה שלו, בעסק שלכם, בארגון שבו אתם עובדים, או אפילו בגן של הילדים שלכם - לבחור להיות חלק מהשינוי ולא להיכנע לדעות קדומות ולסטריאוטיפים. בוגרים ובוגרות יקרים, כעת בסיום הלימודים והגשמת המטרות האחריות היא עלינו, להיות קשובים, מעורבים, הוגנים ונכונים להשפיע ולקדם סדר חברתי נכון יותר וצודק. עשינו למעננו בעמל רב ובנחישות ובהחלט מגיעות לנו מחיאות כפיים, ועכשיו הזמן שלנו להחזיר חזרה לחברה הישראלית. העזו, הובילו ושנו, היו אלה שמאמצים את ההזדמנות ומשנים את המציאות! לבסוף, אני רוצה להודות בשמי ובשם כל הבוגרים להורים ולמשפחות שתמכו, ליוו ועודדו לאורך כל הדרך. תודה אישית למשפחה היקרה שלי, להורים שלי אהרון וברכה, ההשראה שלי. לאהובי, אישי נתן ולילדיי המתוקים, הכול אני עושה למענכם! תודה לאוניברסיטה הפתוחה על החדשנות, על ההזדמנות, על הבית שהיה ועודנו! בוגרים ובוגרות - עשינו את זה! אני מאחלת לכם ולכן הצלחה רבה בהמשך הדרך!