כתיבת פרק

כל אחד מפרקי העבודה הוא חוליה בשרשרת, אך עומד גם בפני עצמו. לכן, כדאי לפתוח את הפרק בקישור לנושא הרחב של העבודה ובהצגת נושא הפרק עצמו. את הפרק יש לסיים בפסקה מסכמת, שתתייחס לרעיונות העיקריים שהוצגו בו. את גוף הפרק חשוב לבנות במבנה לוגי מתאים ובחלוקה ברורה לפסקאות. 
מבנה לוגי

טקסט אקדמי צריך להיות בעל מבנה לוגי ברור. הדבר נכון גם ברמת המקרו, כלומר המבנה הכללי של העבודה (ראו "מבנה העבודה"), וגם ברמת המיקרו, כלומר במבנה של כל פרק או חלק מן העבודה. המבנה הלוגי הוא המודל המארגן של הטקסט: הוא מגדיר את היחסים שבין החלקים השונים בטקסט ואת הקשרים ביניהם ומניח תשתית לביסוס הרעיון שהכותב.ת רוצה להציג. 
המבנה הלוגי של הטקסט ייקבע על פי תוכנו. יש שישה מבנים לוגיים שכיחים:
  1. רצף: הצגת התפתחות של נושא או תופעה. טקסט במבנה כזה מארגן את התכנים המופיעים בו לפי סדר התרחשות האירועים. סדר זה יכול להיות רצף כרונולוגי, מלווה בציון הזמנים או התאריכים או רצף שמציג שלבים בתהליך או במודל.
  2. היבטים: הצגת תופעה והיבטים שונים שקשורים אליה. טקסט במבנה לוגי זה מציג רעיון, נושא או מושג, ואז מרחיב את הדיון בו בעזרת הצגת היבטים שונים שלו. 
  3. בעיה ופתרון: תיאור של בעיה והצגת פתרונות אפשריים. טקסט שמאורגן במבנה לוגי של בעיה ופתרון יתאר בעיה או השלכות או היבטים בעייתיים של נושא כלשהו ואז יציג פתרונות קיימים או יציע פתרונות כאלה. לעתים יעריך הטקסט את מידת ההצלחה של הפתרונות המוצעים בפתרון הבעיה או בצמצומה.
  4. השוואה: דיון בשני פריטים או יותר על מנת לעמוד על נקודות דמיון ושוני. טקסט במבנה לוגי זה מאורגן על בסיס קריטריונים שעל פיהם נבדקים הפריטים שאותם משווים, ויסתיים בהסקת מסקנות או בניסוח תובנות שעולות מן ההשוואה.
  5. סיבה ותוצאה: תיאור של תופעה והתייחסות לגורמים או להשלכות שלה. טקסט שמאורגן על פי מבנה זה יציג את היחסים שבין סיבה לתופעה, להתרחשות או לאירוע שנובעים ממנה. מבחינה לוגית הסיבה קודמת לתוצאה, אך הטקסט יכול לפתוח בהצגת התופעה ואז להביא את הסיבות או הגורמים לה.
  6. הכללה ופירוט: זהו מבנה לוגי כללי ונפוץ למדי. הטקסט פותח בטענה כללית, ולאחר מכן עובר לדיון בפרטי הטענה בדרך של פירוט, הסבר והדגמה. 
בעבודה סמינריונית סביר שתשתמשו בכמה מבנים לוגיים שונים. כך למשל, פרק אחד יכול להיות סקירה היסטורית ולכן המבנה המתאים לו יהיה מבנה של רצף כרונולוגי ופרק אחר יציג הבדלים בין המצב בישראל למצב במדינות השכנות בהקשר כלשהו ולכן יהיה בעל מבנה לוגי של השוואה. יתכנו גם כמה מבנים לוגיים בתוך פרק אחד. 

כתיבה בפסקאות

פסקה מורכבת ממשפטים ספורים, שעוסקים באותו נושא או רעיון. בכל פסקה משפט מרכזי אחד (משפט מפתח) שמציג את הרעיון החשוב ביותר בפסקה, את הטענה העיקרית שבה היא עוסקת. 
את משפט המפתח מומלץ למקם בתחילת הפסקה, שאר המשפטים בפסקה תומכים באופן כלשהו במשפט המפתח: מדגימים אותו, מפרטים אותו, מסבירים אותו. ההפרדה הוויזואלית בין פסקאות מתבצעת בעזרת הזחה פנימה (tab) אל תוך השורה הראשונה של הפסקה או באמצעות שורת רווח בין פסקאות.  דוגמה לכתיבה בפסקאות ראו כאן.

הנה כמה הנחיות חשובות לטובת כתיבה נכונה בפסקאות: 
  1. חשבו מהו משפט המפתח (הרעיון העיקרי) שאותו תרצו להציג בפסקה, ואז בחרו את המידע, הדוגמאות וההערות הרלוונטיות לכל פסקה. 
  2. ודאו שכל פסקה עוסקת ברעיון מרכזי אחד בלבד. משפטים שאינם קשורים ברעיון זה מקומם בפסקה אחרת (או מחוץ לטקסט בכלל).  
  3. כדי ליצור מבנה ברור לטקסט, יש לוודא שהקשר בין הפסקאות גלוי לעין. ייתכן שכדאי להוסיף משפטים או ביטוים מקשרים, שיראו כיצד כל רעיון נובע מתוך הרעיון הקודם. (ראו להלן: "קישוריות")
אם הפסקה ארוכה מדי, יהיה קשה לפענח אותה ולכן יש לפצל אותה. אפשר לפצל פסקה שעוסקת בנושא מרכזי אחד לשתי פסקאות, בתנאי שכל אחת מהן עוסקת בהיבט אחר של אותו נושא. אם, לעומת זאת, פסקה בגוף הטקסט קצרה מדי, יש לשאול: 

  1. האם ניתן לשלב את הפסקה הזאת במקום אחר, אולי כמשפט בתוך פסקה אחרת (אולי הקודמת או הבאה)? ייתכן שהפסקה או משפט או משפטים מתוכה מתחברים לתת-נושא אחר בטקסט. 
  2. מה מוסיפה הפסקה לדיון? את התשובה לשאלה זאת, כלומר את ההסבר בדבר חשיבותה, אפשר להוסיף לפסקה עצמה ועל-ידי כך להוסיף לה אורך ועומק. 
  3. האם אפשר לעבות את הפסקה (להוסיף בה מידע, הסבר, פירוט, דוגמה)?
  4. אולי נכון יותר לוותר עליה?


מבנה העבודה וכתיבתה