"אני לומדת באוניברסיטה הפתוחה כסטודנטית חו״ל ועושה את המבחנים בשגרירות ישראל בהונג-קונג. בשנה שעברה עודכנתי שהמבחן בסמסטר א׳ לא ייערך בשגרירות עקב שיפוצים, אלא ב אני לומדת באוניברסיטה הפתוחה כסטודנטית חו״ל ועושה את המבחנים בשגרירות ישראל בהונג-קונג. בשנה שעברה עודכנתי שהמבחן בסמסטר א׳ לא ייערך בשגרירות עקב שיפוצים, אלא ב JCC Jewish Community Center.
אנסה לתת תיאור מדויק של המקום: מדובר במתחם ענקי ויפהפה הכולל חמש קומות, בית כנסת, מקווה, גנים, בתי ספר, מסעדה בשרית כשרה (טעים!), ספריה, חדר אירועים גדול, מכולת (עם מוצרים מהארץ במחירים מפחידים), מתחם לחוגים, חדרים ללימודים פרטיים ועוד, והכול כמובן תחת אבטחה מקסימלית.
על מנת להיכנס למתחם יש לעבור סדרת שאלות ביטחוניות, הפקדת התיק, גלאי מתכות, בדיקת דרכונים, קבלת תג ומלווה צמוד לחדר הבחינה. וזה, כאמור, לא השגרירות.
אבל הבדיקה הבטחונית היא לא הסיפור האמתי: התיישבנו ארבעה סטודנטים בחדר הבחינה. כל אחד נבחן בנושא אחר (עובדה מדהימה בפני עצמה): שני סטודנטים למדעי המדינה, סטודנטית למדעי המחשב, וסטודנטית לספרות נפגשים בחדר. כל אחד עם הספרים שלו, חומר עזר מותר לבחינה, כלי כתיבה, ובלי סנדוויצ'ים - כי המקום כשר, מותר מים ופיצוחים. אבל כשרים, כן?
בשעה 9:30 החלה הבחינה. כולנו חושבים, שוקלים מילים, כותבים, מתקתקים במחשבון, מוחקים, מתקנים, ״סליחה אפשר עוד מחברת״, הפסקת שירותים. ופתאום, חצות היום.
ומחוץ לחדר, גני הילדים מתקבצים יחד. המוני ילדים, גילאי 3 עד 5, רעש כמו שילדים יודעים לעשות. עד שהם מתחילים לשיר את ברכת המזון.
ואנחנו, סטודנטים חרוצים שמעלים עשן מהמחברת, יושבים בחדר ליד, מנסים לפתור בעיה מסובכת, למצוא ציטוט מספר, לענות על שאלה בתכנות, נבהלים מהרעש שמוציא אותנו מריכוז ומתקוממים בנינו לבין עצמנו על תוספת זמן ראויה (!).
והקטנים הללו, מתחילים לזמר: ״באאאאאאארוך אתה אדונייייי, אלוהינו מלך העוווולללללם... הזן את העולם כולו בחן בחסד וברחמים...״
ואני לא יכולתי להפסיק לחייך. הסיטואציה פשוט הצחיקה אותי: הם שרים בקולות מתוקים ברכה פשוטה עם לחן כיפי בזמן שאנחנו עומלים על שאלה ברומו של עולם. אי אפשר היה באמת לכעוס על הסיטואציה, היא הייתה מאוד מצחיקה ותלושה ממה שעשינו באותו רגע.
אמנם הקורס היה ״גיבור ואנטי גיבור ברומן המודרני״ אבל באותו יום למדתי מהי סובלנות."