digital_ASCOLA_9

9  09 אסכולה "בשם היכולת לשכלל את יכולות התקיפה של ישראל, אנשי הצבא מבטיחים לייתר את יישוב הסכסוך, או לפחות להחליש את דחיפות ההסדר. זה מה שעומד במרכז 'שירותי הלגיטימציה' שמספק הצבא לפוליטיקאים." כנגד זה פיתחה ישראל מערכות הגנה מורכבות – יבשתית (גדר עם אמצעי תצפית משוכללים ומכשול תת־קרקעי), ימית (מכשול ימי) ואווירית (בעיקר מערכת כיפת ברזל). מערכות אלה קרסו בבוקר של טבח שמחת תורה כתוצאה מהתקפה שתוכננה בחשאי, ושילבה הונאה עם הפעלה מסיבית של כוח צבאי. אם נחזור למטפורת הרגולציה, ישראל כשלה בחשיבה דיאלקטית בנוגע לאופן שבו ניתן לשבש את משטר הרגולציה מול עזה באמצעות יצירת מעקפים. שיח הביטחון בישראל (כמאפיין של שיח צבאי) אינו מפנים את הדיאלקטיקה של הפעלת כוח. במילים אחרות, אין הוא מפנים את האפשרות כי החתירה לביטחון יכולה להביא גם להחמרת המצב הביטחוני. בשיח מונחת זיקה ישירה בין מטרותיה של ישראל, האמצעים והתוצאות. גם כאשר ניתן משקל לדיאלקטיקה של הפעלת כוח – אפילו, כפי שנראה, בהתבטאויות של אנשי ונשות צבא – היא מנותחת באופן שטחי ותוך הצעת פתרונות המתעלמים ממנה. ניתן לזהות מספר מצבי התפתחות של דיאלקטיקה כזו; אסתפק רק באחד הרלוונטי לאירוע המנותח. הניתוח חוזה שהפעלת כוח מחזקת את יכולתו של היריב ללמוד את הצד הישראלי ולהתעצם. למשל, ראש אגף המבצעים בשעתו, האלוף ניצן אלון, כתב במשותף עם דנה פרייזלר־סווירי כי המב"ם, המערכה בין המלחמות, שמנהלת ישראל זה עשור הרחק מגבולותיה, בעיקר נגד אירן ושלוחותיה, נועדה לדחות מלחמה, אך גם יכולה לקרב אותה. זאת בין היתר כי היא מעודדת את האויב ללמוד ולהשתפר (לרבות העתקת פעילות למקום שבו תתקשה ישראל לפעול), ואף לחשוף את המקורות המודיעיניים של ישראל. מהו המענה שנותנים השניים לאחר שזיהו דיאלקטיקה תא"ל ערן אורטל, 2019־ זו? אפס. במאמר אחר שכתב ב ראש מרכז דדו הצבאי, עם חוקר המרכז דביר פלג הם הציגו את "הקפיצה הפרדיגמטית" בלשונם, של החמאס, בעיקר לאחר שפגש את יכולתה של ישראל להתמודד עם ירי תלול־מסלול באמצעות כיפת ברזל. אז הבין חמאס שעליו לפתח אסטרטגיה התקפית נוספת ומשמעותית, ולכן הגביר את מאמציו לפיתוח תשתית תת־קרקעית התקפית (שגם אותה איחר הצבא לזהות ולהעניק לה מענה) שתחדור לתוך שטח ישראל. בהלימה טנק צהלי במהלך .2014 העימותים ביולי Ran ZIsovitch : צילום / Alamy Stock Photo