digital_ASCOLA_9

09 אסכולה  8  לעיתים שווה ביטחון יותר ביטחון פחות דווקא זמינות הטכנולוגיה הצבאית המתקדמת תורגמה בצבא לתפיסת לחימה חדשה, ליכולת לעבור להכרעה של האויב. ככל שגישה זו מתקבלת, כך היא מקרינה על מדיניותה של ישראל להעדיף הכרעה צבאית על פני הידברות מדינית, והצבא מקנה לגיטימציה למדיניות הזאת. "מלכודת דבש" זו מפריעה לצבא לגבש עמדה חלופית, ומייתרת את הצורך ליישב את הסכסוך עבור באוקטובר. 7־ הפוליטיקאים. בכך יש הסבר חלקי לכישלון של ה פרופ' יגיל לוי 2023 שראל הופתעה בבוקר שמחת תורה י מהתקפת חמאס על היישובים והבסיסים שבעוטף עזה. עבור סוציולוגים זהו מקרה טיפוסי של תוצאה בלתי מכוונת, בלתי צפויה מראש, וכמובן – בלתי רצויה: צבא שמטרת פעולתו היא לחזק את הביטחון הפיק תוצאה מאוד־מאוד בלתי רצויה, שלא אליה התכוון ולא ציפה לה. כיצד נוכל להסביר זאת? הכשל המודיעיני והכשל להעריך את אי־העמידות של האמצעים הטכנולוגיים שפרס הצבא לאורך הגבול עם עזה אינו ההסבר לשאלה זו, אלא חלק מהטעון הסבר. הסוציולוג אלחנדרו פורטז הציע מספר מצבים המאפיינים את התפתחותה של תוצאה בלתי מכוונת, תוצאה המשבשת את הציפייה לקשר ישיר (ליניארי) בין המטרות, האמצעים הנבחרים להשגתן והתוצאה המתקבלת. בין מצבים אלה הוא הציע ניתוח דיאלקטי של התוצאות הבלתי מכוונות של משטרי רגולציה. פעילויות אלו הן פועל יוצא של ניסיונות המדינה לשלוט בכלכלה, אבל ההגבלות שהן יוצרות גם מפתחות הזדמנויות ל"הפרתן הרווחית" (לדוגמה, שוק שחור או קבלנות משנה). במילים אחרות, למפסידים ממדיניות יש דרכי מעקף שלא נחזו מראש בשל ההנחה המוקדמת (הליניארית) שאכיפה תביא לציות. אלה הנתונים לשליטה בדרך כלל עדיין אוחזים במשאבים שבאמצעותם הם יכולים להשפיע על השולטים בהם. ההמשגה הזו מתאימה גם לתחום היחסים הבין־לאומיים – בכלל, ולסיטואציה של יחסי 2005 ישראל־עזה – בפרט. מאז ההתנתקות בשנת ישראל מנסה לעצב משטר המסדיר את התנהלותה של הרצועה באופן שלא יסכן את מה שישראל תופסת כאינטרסים הביטחוניים שלה. מכך נגזרות ההגבלות שישראל מטילה על גבולותיה היבשתיים, הימיים והאוויריים של הרצועה. העזתים, בהנהגת משטר , מנסים מעת לעת להתקומם כנגד 2007 החמאס משנת הגבלות אלה, בעיקר בדרך של ירי חימוש תלול־מסלול או בניסיונות חדירה באמצעות מנהרות. חיילים בכפר עזה. צילום: לע"מ / אבי אוחיון