digital_ASCOLA_9

09 אסכולה  6  אחריות מלאה על מעשיהם ומחדליהם, ולהבין את גודל השעה. האכזבה, הכעס, התדהמה ואי־הוודאות נוכחים דרך קבע בחיינו, וכל אחד מאיתנו מחפש דרך להתמודד עימם, כל אחת ואחד בדרכו, מי בהצלחה מסוימת ומי בהצלחה פחותה. צעירות וצעירים רבים מגויסים כעת לשירות מילואים ונוטלים חלק במערכה, הן בצפון והן בדרום, בזמן שארגוני טרור ברצועת עזה ובצפון ממשיכים לשגר טילים ולזרוע הרס פיזי ונפשי. אבל כאשר אנו מציינים שלושים יום לשבת השחורה ההיא, חשוב מעל לכול לזכור את מתינו, את הנעדרים ואת החטופים, לא באופן מופשט וכחלק מסטטיסטיקה אימתנית גורפת, אלא אחד אחד, אחת אחת, כבני אדם שחייהם היו עולם שלם שנחרב, ושראוי להנצחה ולסיפור, מעבר לחוויה האיומה ולטראומה הקולקטיבית של השבת השחורה. לכל איש יש שם, כמאמר המשוררת, וכל אחד מאיתנו חושב על שמות של אנשים מסוימים שהכיר, על מקרים שראה או שמע ושנחרטו בליבו. אני רוצה לשתף אתכם בקצרה במחשבותיי על אנשים עם שמות ושמות משפחה, שאותם הכרתי או שאני מכיר, ושבתוך הטרגדיה הגדולה אני מתחבר לטרגדיה האישית שסביבם. הייתי תושב העוטף למעלה מעשרים שנה, חבר קיבוץ נירים, וכל חוויית חיי בארץ הזו רוויה בהקשרים הנוגעים ליישובי האיזור, לנופים, ולריחות המשתנים לפי עונות השנה. בתוך זה, שנים משמעותיות בחיי רוויות בזיכרונות הנוגעים לרבים מבין ההרוגים, החטופים והנעדרים ובני משפחותיהם. אני חושב, למשל, על הרשימה הארוכה של הרוגי ניר עוז ונעדריו, הקיבוץ השכן לנירים, ומן היישובים שנפגעו באופן קשה במיוחד בשבת השחורה. אני חושב על כרמלה דן בת השמונים, אישה מופלאה שהכרתי כמעט מהיום הראשון שלי בארץ, ושביחד שרנו שנים במקהלה המצוינת שהייתה באזור. ראיתי אותה ואת נכדתה המקסימה נויה, ילדה על הרצף האוטיסטי, שתמונותיה שברו את ליבם של רבים בארץ ובעולם. אני חושב על יוכבד ליפשיץ ועל נורית קופר, ששוחררו מהשבי, ועל בני־זוגן: עודד לישפיץ ועמירם קופר – קופר, שכתב את המילים היפות לשיר "שיבולי פז", אשר ליווה בגאון כל טקס ביכורים קיבוצי ברחבי הארץ לאורך השנים. ואני חושב על חיים פרי, שדיוקנו בנובמבר בשער המוסף "גלריה" של עיתון 7־ התנוסס ב הארץ, קיבוצניק בוהמיין, פליט הסיקסטיז, שהקים גלריית אמנות יוצאת דופן, כמעט דמיונית, בגבול שבין השדות של קיבוצו לאלה של נירים. כל אלה ורבים אחרים שתמונותיהם מתנוססות על השלטים שתובעים את חזרתם המיידית היו ממייסדי הקיבוץ שנולדו קצת לפני קום המדינה ומסלול חייהם היה מסלול חייה של המדינה, על כל שלביה ועל כל מלחמותיה. הם היו שותפים לבניית הקהילה המפוארת שלהם בניר עוז, ספגו הפגזות בעשרים השנים האחרונות, ומאז באוקטובר 7־ כרמלה דן ונכדתה נויה, זכרונן לברכה מניר עוז, שנרצחו ב , שמן על בד 2006 , חיים פרי חטוף בעזה. ציורו של איצו רימר: חיים פרי, ניר עוז