digital_ASCOLA_9

09 אסכולה  4  חברות וחברים יקרים, קהילה יקרה של עובדות ועובדי האו”פ, סטודנטים וסטודנטיות, אנו מציינים היום ברחבי הארץ שלושים יום לשבת השחורה, ששינתה את פני הארץ הזו לעד. בבוקר יום שבת, שמחת , קרסה 2023 תורה, השבעה באוקטובר החומה שהפרידה בין רצועת עזה לבין יישובי העוטף. באותו יום, חמישים שנה בדיוק לאחר שקרסה הקונספציה המפורסמת שסללה את הדרך לאסון מלחמת יום הכיפורים, קרסה גם הקונספציה המדינית שעל פיה התנהלו קברניטי המדינה זה כעשרים שנה, ואיתה קרסו מערכות ההתרעה המתוחכמות והחומות האימתניות, שעלותן מיליארדי שקלים ובנייתן ארכה שנים רבות, ושהיו אמורות להגן על הגבול ועל חיי התושבים. עימן קרסו אזרחים ישראלים, חיילים 1500 גם חייהם של מעל ושוטרים, וגם של אזרחים זרים שעבדו ביישובי האזור, וקרס גם מארג חייהם של עוד אלפים רבים – חטופים, נעדרים, פצועים בגוף ובנפש, וסביבם חוגים מתרחבים והולכים של קרובי משפחה וחברים, או "סתם" אזרחים מודאגים – מודאגים מאוד. קרסו גם יישובים שלמים, חייהם של תושבי עיירות וקהילות שלמות שנאלצו לעזוב את בתיהם ולהשתכן במקומות ארעיים, לפרק זמן בלתי מוגבל שסופו לא נראה לעין, בבתי מלון, אצל קרובי משפחה או אצל אנשים טובים באזורים אחרים בארץ. עבור מי שהיו בעיירות וביישובים ביום הנורא ההוא, כמו גם עבור רבים שמשקיפים ממרחק אבל גדלו על ערכי אהבת הארץ ותושביה, קרסו גם רעיונות בסיסיים שארגנו את עובדות חיינו כאן, במדינה המורכבת והקשה הזו, ונתנו להן משמעות. מעל לכול קרסו האמונה והאמון שלא משנה כמה קשה יהיה המצב וכמה עמוק האיום עלינו, אזרחי המדינה, תמיד יהיה מישהו – הצבא, המשטרה, לוחמי האש, אזרחיות או אזרחים מן השורה – שיבוא לעזרתנו ויחלץ אותנו מן הצרה. סיפורי הגבורה של אלה שבאו לחלץ, לעיתים במחיר חייהם, ממשיכים לצוץ מדי יום ביומו, ומעוררים בנו התפעמות ורגש הודיה. אבל עבור רבים מתושבי הדרום, העזרה הזאת הגיעה מאוחר מאוד או לא הגיעה כלל. אזרחים רבים הרגישו שהפקירו אותם, ולמעשה שהפקירו אותם הרבה לפני פריצת הגדר ביום ההוא. ורבים מהם ממשיכים לחוות הפקרה מצד מוסדות המדינה ומנהיגיה הרשמיים, בזמן של גילויי סולדריות מפתיעה, עוצמתית וחוצה מגזרים בחברה האזרחית – של קבוצות מאורגנות ושל אזרחיות ואזרחים בודדים, שמשקיעים מזמנם, ממרצם ומכספם, ושיוצאים מגדרם כדי לעזור למפונים ולנפגעים. אזרחים רבים תומכים ומחזקים את משפחות החטופים והנעדרים, שסבלם בל יתואר, בזמן שמנהיגינו לא מצליחים להתעלות על הפוליטיקה הקטנה, לקחת רקמה אנושית אחת חיה "הייתי תושב העוטף למעלה מעשרים שנה, חבר קיבוץ נירים, וכל חוויית חיי בארץ הזו רוויה בהקשרים הנוגעים ליישובי האזור, לנופים, ולריחות המשתנים לפי עונות השנה. האכזבה, הכעס, התדהמה ואי־הוודאות נוכחים דרך קבע פרופ’ בחיינו, וכל אחד מאיתנו מחפש דרך להתמודד עימם". מתוך דבריו של , נשיא האוניברסיטה הפתוחה, בתום שלושים יום לאסון. ליאו קורי פרופ’ ליאו קורי. צילום: תומר יעקובסון