digital_ASCOLA_9

09 אסכולה  36  ילדים מבינים שקרה דבר מה. לא תמיד ברור להם מה אירע בדיוק, והמידע שיש להם הוא חלקי ומקוטע, ומבוסס על חלקיקי מידע שנקלטו בצורה לא מאורגנת. ללא הסבר ישיר, הם נוטים להשלים את המידע החסר מהדמיון, ולעיתים ההשלמה כרוכה בשילוב תכנים לסדר את מפחידים. לפיכך, אנחנו ממליצים לנסות כסיפור הגיוני, עם התחלה אמצע וסוף, באופן המידע ששומר ומארגן את הדברים עבורם. היות קשובים לסימני מצוקה במהלך השיחה נסו ל ונרמלו תנו תוקף לרגשותיהם שהילדים מביעים, אותם: זה בסדר לפחד, לכעוס, להיות עצוב או מבולבל, את נחמו לבכות; גם אנחנו מאוד עצובים בתקופה הזו. הילדים: מגע, למשל לטיפה או חיבוק, עוזר להרגיע את הגוף ולהחזיר את תחושת המוגנות, ולכן מומלץ להציע זאת לילד בכל גיל. כמו כן, הוסיפו מילים מנחמות כמו: "אנחנו ביחד ושומרים עליך" או "החיילים שומרים עלינו עכשיו". אחד הקווים המנחים היעילים ביותר להורים כדי לשמור על מצב רגוע יחסית וכדי לסייע בוויסות הוא להשתמש הילדים בהתבוננות רגשית לצורך הבנת צורכי ולמתן מענה רגיש. אנחנו ממליצים להורים להבין מהם הצרכים של ילדיהם כעת, כיצד אפשר לענות על הצרכים הללו, מה המשמעות של ההתנהגות של הילד או הילדה, ומה הם מבקשים לספר לנו באמצעות אותה התנהגות. חשוב גם שכל הורה ישאל את עצמו למה הוא עצמו זקוק כעת כדי לתפקד, ולמה זקוקים שאר בני המשפחה.  הוא שיקבע שהחוסן של המבוגרים הידע שלנו מלמד במידה רבה את תגובת הילדים למצבי לחץ במלחמה. לפיכך, חשוב שההורים יזכירו לעצמם: "הילדים זקוקים לי, ואני כהורה מחויב להם, על אף הלחצים והקשיים שלי ושל המדינה. אני אנסה להיות קשוב, רגיש ומיטיב עם הילדים, אני אדאג לשמור על התפקוד ועל המסגרת, החוסן ואדאג לנחם אותם כשצריך". הניסיון מלמד ש של ההורים משתפר בעקבות גיוס עצמי למשימות ההורות. זכרו שילדים זקוקים לרמת גירויים מסוימת, ובעת מלחמה הגירויים רבים מאוד ועלולים להציף אותם. הטלוויזיה משדרת בקול רם, האזעקה צופרת בקולי קולות, המבוגרים כועסים וצועקים זה על זה בבית או בטלפון, ובמקרים רבים יש אנשים בסביבת המגורים יותר מהרגיל – כגון המשפחה המורחבת או חברים שבביתם המשפחה מתארחת. אנחנו יודעים שאי אפשר לנטרל לחלוטין את רמות הלחץ של ההורים. כולנו בני אדם וכולנו במצוקה עכשיו. עם זאת, מומלץ שההורים יעשו ככל יכולתם כדי לשמור על קור רוח ועל ויסות כללי. תגובה מווסתת וסביבה שקטה יסייעו לילדים. גם בתוך הממ"ד אפשר לדאוג לסביבה מווסתת באמצעות עיסוקים מרגיעים, ולא פעם גם בעזרת משחק עדין והומור. להמשיך להיות עם בסוף השיחה חשוב להקפיד באופן רגשי ופיזי, אפילו רק לשבת לידם בשקט הילדים ולהימנע מלהשאיר אותם לבד. כדאי להדגיש שתשתדלו להישאר בסביבתם, ואם אתם, ההורים, לא יכולים לעשות זאת, דאגו שתמיד יהיה מבוגר שיהיה זמין ומוכן שחשוב לדבר איתם, להקשיב או לשחק. הדגישו בפניהם לעזרה אם הם חשים מצוקה. שישתפו ויפנו בבקשה הנה דוגמה למה שאפשר לומר בסוף השיחה: "אני איתכם כל הזמן ומתי שתצטרכו, וגם אם אינכם רוצים לדבר על זה כרגע, זה בסדר, אני אחכה. אם תרצו לדבר, אני כאן ואקשיב ואעזור לכם". מה יעזור להם בסיום השיחה כדאי לשאול את הילדים , אם הם זקוקים למשהו נוסף מאיתנו, ואם הם כעת ירצו לעשות משהו איתנו. לדוגמה, אפשר להציע חיבוק, צפייה משותפת בסרט, משחק שולחן, אפייה משותפת או משחק בפלייסטיישן.  אנחנו ממליצים לבדוק עם הילד או הילדה אחרי השיחה מה מצבם. ובהמשך, לחזור ולשאול זאת במרווחי זמן, לפחות פעם או פעמיים, כדי לוודא אם אחרי השיחה עלו לילדים מחשבות או שאלות שהם היו רוצים לדבר עליהן. להיות שם בשבילם תינוקות: לא תינוקות וילדים קטנים, עד גיל שנתיים בערך, על המלחמה. הסבר כזה זקוקים להסבר מילולי מפורש יהיה לא מובן עבורם ומיותר. במקום זאת, יש לדאוג בסוף השיחה חשוב להמשיך להקפיד . להיות עם הילדים כדאי להדגיש שתשתדלו להישאר בסביבתם, ואם אתם, ההורים, לא יכולים לעשות זאת, דאגו שתמיד יהיה מבוגר שיהיה זמין ומוכן לדבר איתם, להקשיב או לשחק.