digital_ASCOLA_9

09 אסכולה  28  עדויות מהתופת אני זוכרת שרקדנו ואמרנו כמה יפה פה אלון ורבר, איבדה במסיבת הדמים ברעים שלושה מחבריה, נועם אבטליון , חטוף בעזה. היא אלמוג סרוסי זיכרונם לברכה. חבר נוסף, גיא אילוז ושחר גינדי מתפללת שהוא עדיין בחיים. "אנשים שהיו חלק אינטגרלי מחיי אינם. מי שטוען שזה לא קרה מוזמן לבוא ולראות את גודל השבר ואת הדמעות שיש בדרום". "אני נועם אבטליון, אני גרה ברעננה עם בן הזוג שלי אביב. הבית שלנו נורא פתוח וחברים תמיד באים אליו, כדרך קבע. באוקטובר הייתי ביחד עם אביב ועם החברים אלון 7־ ב וגיא במסיבה ברעים. אביב והחברים שלו הולכים לסצנת המסיבות הזאת באופן קבוע. הם מאוד אוהבים את זה. מדובר בעולם של שחרור מבחינתם, של אהבה, של ריקוד ושל חופש. "אני זוכרת שבמסיבה חזרנו לרקוד ברחבה לקראת הזריחה. אמרו לי שלהיות ברחבה בזריחה זאת חוויה שאסור לי לפספס. רקדתי עם חברה שעבורה זאת הייתה אחת המסיבות הראשונות. היא הגיעה עם בן הזוג שלה, שהוא גם חבר שלנו, ואני זוכרת שרקדנו והסתכלתי עליה וחייכנו. ואמרנו: 'איזה כיף שאנחנו פה'. "אלון בא לידי והצביע אל השמיים, כאילו מראה לי משהו. ואני מסתכלת, ואני לא מבינה. כאילו 'וואו איזו הפקה, יש פה זיקוקים!' ואז הוא אמר לי שאלו יירוטים של כיפת ברזל. ואנחנו רואים מעלינו מטח שלם של טילים ופיצוצים שנשמעים כל פעם יותר ויותר קרובים. "גיא ואלון יצאו ראשונים לכביש הגישה, אלמוג שני ואנחנו שלישיים, כשבינינו היו כמה רכבים. פתאום שמענו צרור יריות בלתי פוסק שנשמע קרוב להפליא. ומישהו צעק: 'יורים על חברים שלי, יורים על חברים שלי'. לא ברור מה קורה, ושומעים יריות מכל כיוון, טילים שנופלים מקרוב ומרחוק, ועוד יירוטים מעל הראש. גיא אילוז ז"ל אלון ורבר ז"ל פסטיבל נובה, בקיבוץ רעים. צילום: באדיבות ליאב פרנקו ועידו דרבי