digital_ASCOLA_9

09 אסכולה  24  עדויות מהתופת "אני גל כץ ממושב גאליה. המסיבה הזאת הייתה אחת מהרבה מסיבות שאני הולך אליהן כבר כמה שנים. אני מאוד אוהב את הסצנה הזאת, את הז'אנר הזה. יש למסיבות הללו משמעות מאוד עמוקה מבחינתי כבר שנים. החלטנו ללכת די ספונטנית. אני ועוד חבר הגענו עם הרכב ונפגשנו עם עוד זוג חברים זיכרונם לברכה. אריאל ביטון ו עדן בן רובי שקבעו איתנו שם. "הגענו למסיבה באזור ארבע בבוקר והתמקמנו שם. התחלנו לאכול משהו ולשתות. לאט לאט הגיעה הזריחה, והייתה תחושה טובה. כשהשמש עולה, בעולם שלנו, של הטראנס, המסיבה מתחילה תכלס. "פתאום, תוך כדי, אני קולט כמה אנשים מאחוריי מסתובבים. ראיתי כמה יירוטים של טילים על ידי כיפת ברזל, אמרתי: 'הכול טוב'. לא התרגשתי מזה. מדובר בהפקה גדולה, שקיבלה את כל האישורים, ואם יהיה משהו חריג יפנו אותנו. אפילו זרקתי משהו בצחוק, והמשכנו לרקוד בכיף בלי להתרגש מהרעש. כי בסוף זה לא חדש לנו הסיטואציה. "ואז התחילו להגיד לנו 'צבע אדום', ו'כולם לשכב עם הידיים על הראש ולהיות קשובים'. התחלנו לפנות את המקום וללכת "קמתי בבוקר ואמרתי: 'בואנה, אני חי" , שחגג במסיבה ברעים, ניצל בזכות התושייה שלו ושל חברו, שהחליטו גל כץ להסתתר ו"להיעלם" בתוך מטע לכמה שעות. לחבריו היה הרבה פחות מזל. "אני שואל את עצמי איפה אלוהים היה באירוע הזה? כי אני לא דתי, אבל כן מאמין שיש איזה צדק למעלה. ואני גם יודע שבסוף ננצח". לאזור של הקמפינג. וכל הקסאמים עוברים לנו מעל הראש, גם מה שמכוון לתל אביב. הסתכלנו אל השמיים והבנו שבלגן, וחלק גם התחילו להילחץ, אבל חלק גם מצחקקים. היינו עדיין בסטלה מהמסיבה, ולוקח זמן לתפוס את גודל האירוע. "פתחו את יציאות החירום. התחלנו להתקדם לכיוון הרכב, וכשהגעתי לרכב הרגשתי ממש מאוד קלסטרופובי עם ה'בום, בום, בום' – פיצוצים מכל מקום. הבנתי שלהיות סגור באוטו, בתוך קופסת מתכת שיכולה להתלקח זה לא דבר נכון. אז אמרתי לחבר שלי: 'בוא נחכה רגע'. כי הרי מה זה טילים?! בדרך כלל עשר דקות מתקפה ונגמר. נחכה עשר דקות בשטח פתוח עד שתסתיים המתקפה, ואז נלך. "חיכינו וחיכינו, ואז פתאום הגיעו כמה אנשים שכנראה מתגוררים בעוטף, והתחילו לצעוק: 'כולם ללכת מפה, להתרחק', כי יש התרעה לחדירת מחבלים. ואני חייב להגיד שגם מזה לא נלחצתי מדי. שירתתי בגולני, ותפסתי קו בנחל עוז, ואני יודע מה זאת חדירת מחבלים – מחבל שניים וזהו, בלי יותר מדי אמצעים. מורידים אותם והסיפור נגמר. לא מדובר באירוע כל כך חריג. "התחלנו להתקדם עם הרכבים לכיוון היציאה, התנועה היתה מאוד מאוד כבדה, ופאניקה מתגברת, ועוד צרחות. ואחד שאומר שירו בחברה שלו, ואתה לא יודע למי להאמין, ונהייתה אווירה של כאוס. ופתאום אני רואה בקבוצה של החברים שלי בוואטסאפ, שלמרות שמדובר בשעה שבה כולם ישנים בשבת, הם שלחו סרטון ש'הפך' אותי לגמרי – הסרטון משדרות, שרואים את המחבלים, ממש איזה חמישה-שישה מהם נוסעים בשדרות. "בשנייה הזאת אני מבין שקורה משהו שבחיים שלי לא קרה. ויש לי ממש צמרמורת, ואני מתחיל כמובן להילחץ. ואני קולט שאני בלב האירוע, ומתחיל לשמוע גם יריות של קלצ'ניקוב אריאל ביטון ז"ל ועדן בן רובי ז"ל