digital_ASCOLA_9

09 אסכולה  20  עדויות מהתופת עם לוחית רישוי של המשטרה. ואנחנו הרכב היחיד על הכביש. עצרנו, והוא דופק לנו על החלון וצורח 'מחבלים'. וזה הרגע שבו אני מתחיל להרגיש שהסכנה אמיתית. "השוטר הזהיר אותנו ממחבלים שמגיעים מצפון, ואכן ראינו אותם מתקרבים. אנחנו שוב מתקדמים דרומה עכשיו בפול גז. המחשבה היא לברוח. אנחנו כבר מבינים שהמצב לא טוב, ואנחנו בורחים על החיים שלנו, עדיין לא מספרים לאף אחד בבית כי זאת סיטואציה של סטרס מוחלט". "השעה היא שש וארבעים בבוקר, ואני עייף – לא תמיר: ישנו כל הלילה – ודוהרים כי אמרו לנו שיש מחבלים, ואני רואה משהו באופק, מטושטש. כשמתקרבים רואים טנדר, ואנשים עם אופנועים וטרקטורונים. הכול מבולבל לי בזיכרון, אבל מה שכן אני זוכר זה שהצבע שלהם היה שחור. היה מוזר שהם עמדו על הכביש עם שמונה אופנועים ושני טרקטורונים וטנדר אחד עם מקלע מרשים כזה. עומדים באמצע הכביש". "תמיר אומר לי: 'תקשיב, אני חושב שאלה מחבלים'. יובל: כולנו באדרנלין של פאניקה. ואז המכה הראשונה של פיצוצי מתכת מהיריות. אנחנו מורידים את הראש, ומאותו רגע עשר שניות של ירי בלתי פוסק של תתי־מקלע, וקול של זכוכית נשברת, ושפשוף עיניים – עומדים שם מחבלים. "אנחנו שומעים המון המון רעש של פיצוצים, ואז שריקה ופגיעה במתכת. וממש מרגישים את זה מתוך הרכב בעוצמה. כאילו מיידים עליך אבנים. ורון אומר לי: 'אני מת'. כאילו זה סוריאליסטי שהוא פשוט אמר את זה. הוא פשוט אמר את זה כאילו זה משהו שקרה. ואני שומע אותו ומסתובב – ורואה שהוא ירוי בבטן, מכוסה דם מהברכיים עד הסנטר בערך. "אני ממשיך לנסוע, והם טובחים בנו בלי הפסקה, והרעש הזה של שריקות שעוברות ליד האוזניים. ולרגע חשבתי לדרוס אותם בהתחלה, אבל מהר מאוד אני אומר: 'אחי, הרכב לא עובד. שום דבר לא עובד, הדוושה לא עובדת'. וזה הרגע הכי מפחיד בעולם. זה רגע שבו אתה אומר 'אין טעם'. עצרתי את האוטו עם בלם היד אבל הוא המשיך להחליק לצד הדרך בשול, ואתה מרגיש כאילו אתה בשדה קרב בלי שום דבר בידיים. "אנחנו פותחים את הדלת שלי, מהצד הימני ממשיכים להגיע מחבלים מהכביש ההוא שמולנו, ומאחורי הראש שלי יש גבעה חומה כזאת וממנה מגיעים שני מחבלים. זה נראה כמו מאית שנייה שאתה אומר 'אין סיכוי'. יש שישה מפה, ארבעה משם, ושניים משם. אני באמצע הכביש, חבר מת מאחוריי, טובחים באנשים לידינו. "והכדורים, נראה לי בלתי נשכח הסאונד הזה של השריקות ליד האוזניים, ליד הכתף, מאחורי הראש, אחד עבר לי ליד הפנים, אחד פגע לי בנעל. אני נשכב על האדמה, מצמיד את הראש לאדמה ולא זז. ובמרחק עשרים מטר ממני המחבל שהיה מאחורי הברושים ממשיך לצלוף לעבר מבט על ההרס בשטח פסטיבל נובה לאחר המתקפת החמאס. dpa picture alliance / Alamy Stock Photo : צילום אוהלים וחפצים אישיים שנותרו פזורים באתר פסטיבל נובה. Eddie Gerald / Alamy Stock Photo : צילום