digital_ASCOLA_9

13  09 אסכולה אין הצבא מתייצב בפני הדרג המדיני וטוען שאין לו מענה צבאי לסכסוכים עם לבנון והפלסטינים, אלא טוען לפתרון. בסימפטומים של ההתקוממות הפלסטינית ולהשיג רמה משביעת רצון של רגיעה וביטחון, אבל לא לפתור את הבעיה, שהיא מדינית ולא צבאית. להבנת שומרון, ההתקוממות מוּנעת על ידי רצון הפלסטינים להשתחרר משליטת ישראל, ואת זה לא ניתן לעקור מראשם בכוח. בכך ביקש הרמטכ"ל לרסן את הפעלת הכוח הצבאי לדיכוי ההתקוממות ולהימנע ככל שניתן משימוש באש חיה. הרמטכ"ל גדי איזנקוט הדהד גישה זו בשנים , עת פרצה "אינתיפאדת היחידים" בגדה. 2016–2015 הוא הדף את לחצי הפוליטיקאים מימין להגיב בכוח רב, ובכך סייע למנוע את התפתחותה של התקוממות רחבה. בשונה מעידן דן שומרון, ואף איזנקוט, אין הצבא מתייצב בפני הדרג המדיני וטוען שאין לו מענה צבאי לסכסוכים עם לבנון והפלסטינים, אלא טוען לפתרון. ראשי הצבא הפנימו את הלקח שלפיו הודאת הצבא במגבלות יכולתו מזמינה עליה ביקורת קשה מימין, כזו שהוטחה גם באיזנקוט. הצבא אף אינו מציג את הפתרונות שלו ככאלה שנועדו לשמר זמנית את יתרונה של ישראל ולהרחיב את מרחב הפעולה העומד לרשות הדרג המדיני כדי להגיע להסדר מדיני. זמינות הטכנולוגיה מתורגמת לתפיסת לחימה חדשה, ליכולת לעבור להכרעה של האויב. ככל שגישה זו מתקבלת, כך היא מקרינה על מדיניותה של ישראל להעדיף הכרעה צבאית על פני הידברות מדינית, והצבא מקנה לה לגיטימציה. למען האמת, הצלחתה של כיפת ברזל העידה על היכולת להישען על טכנולוגיה צבאית ולהימנע מהכרעות ככל שמערכת זו העניקה לישראל חופש פעולה נרחב בגזרת עזה. אך כיפת ברזל אינה חזות הכול. שירותי הלגיטימציה של הצבא חיוניים במיוחד לממשלות הימין כדי להתמודד עם קריאת תיגר אפשרית של המרכז־שמאל. בשנות שלטון הימין התחזקה מחדש הברית שבין המרכז־שמאל לצבא על רקע תהליכים שונים, לרבות ההשלכות של פרשת אלאור אזריה. גוש פוליטי זה סומך, כפי שסקרים מלמדים, לעיתים אף יותר מהימין, על שיקול הדעת המקצועי של הצבא. מכאן נובעת המשמעות של רתימת שירותי הלגיטימציה של הצבא בשירות הימין. אם כך, השיתוק הפוליטי יוצר ואקום שלתוכו נכנס הצבא. הוא מבטיח סטטוס קוו שנוח לשני המחנות הפוליטיים. להבדיל, גם דן שומרון פעל בתנאי שיתוק, ובכל זאת הבטיח רק סטטוס קוו קצר־מועד. גישה זו לכדה את הצבא ברטוריקה שלו. הטכנולוגיה מבטיחה פתרונות צבאיים לבעיות פוליטיות מורכבות. חריגה מרטוריקה זו עלולה להשפיע לרעה על מעמדו של הצבא ועל ומשאביו. בתורה, "מלכודת דבש" זו בעצם מפריעה לצבא לגבש עמדה חלופית המכירה בחוסר האפקטיביות של הפעלת כוח מופרז, כזו שיכולה הייתה לעודד את העזתים לחפש דרכים להתגבר על המגבלות שהטילה ישראל, כפי שעשו בטבח שמחת תורה. ההנחות בדבר הרתעה ויעילות הטכנולוגיה להגנה על הגבולות נובעות ישירות מהשיח שמטפח הצבא כחלק משירותי הלגיטימציה הייחודיים שהוא מספק. אין בכך כדי להציע הסבר לכל מהלך של הצבא, אבל בהחלט הסבר לתבנית התרבותית שבמסגרתה הוא פועל. יתר על כן, עצם הקונספציה שלפיה חמאס מורתע נובעת אף היא מהאמון ב"קסם" של עדיפות טכנולוגית. מבלי שנדע איך יסתיים סבב האלימות הנוכחי, ברור שהצבא כשל בסיפוק סחורת שימור הסטטוס קוו, והסוגיה הפלסטינית תחזור לסדר היום, למגינת ליבו של הימין. לכן הפרספקטיבה המוצגת במאמר זה מסייעת 7־ לנו להבין לא רק את שורשי הכישלון של בוקר ה באוקטובר, אלא גם מבליטה את עומק משבר האמון בין ההנהגה הצבאית לזו הפוליטית – הנהגה שנשענה על שירותי הלגיטימציה של הצבא, אך אלה אכזבו. למעלה:מבצע "עופרת יצוקה" , להפסקת ירי טילים בידי מחבלי החמאס על דרום מדינת ישראל. בצילום, עשן מיתמר מרצועת עזה לאחר הפגזת צה"ל את אתרי השיגור. צילום: לע"מ / אבי אוחיון