digital_ASCOLA_9

09 אסכולה  12  להחליף את ההרתעה, שלה אפקט זמני עד לסבב הלחימה הבא, להכרעה, שלה אפקט מתמשך אם לא קבוע. אך אורטל מתעלם מהדיאלקטיקה שזיהה קודם. בכל הניתוח שלו אין, ולו גם מילה, הסבר כיצד יבטיח הצבא שהתוצאה הדיאלקטית שהפיק בעבר לא תחזור על עצמה גם הפעם, כלומר הסיכון שהאויב יתאים ִקשה על � את יכולותיו לדרכי הפעולה של ישראל עד שי ישראל למצות את יתרונותיה ובאמת להכריע. יתר על כן, מוזר ככל שיישמע, בגיליון מיוחד של כתב העת "בין הקטבים" – שהוא הבמה האינטלקטואלית המרכזית של הצבא ויוצא לאור במסגרת מרכז דדו, שהוקדש ל"תנופה", ולו תרמו בכירי הצבא – המונח "מדיני" כמעט לא הוזכר. נקודת המוצא של הכתיבה בכתב עת זה היא שמתחולל מאבק בין שתי מערכות חימוש, הישראלית מול זו של הצד הערבי, אך לא בין ישויות מדיניות, מאבק שבבסיסו יריבות על נכסים מגוונים. אף אין כל הפנמה של מגבלות השימוש בכוח להשגת ביטחון, אך בהחלט ביקורת על המגבלות הפוליטיות על הפעלתו. למעשה, בשם היכולת לשכלל את יכולות התקיפה של ישראל, אנשי הצבא מבטיחים לייתר את יישוב הסכסוך, או לפחות להחליש את דחיפות ההסדר. זה מה שעומד במרכז "שירותי הלגיטימציה" שמספק הצבא לפוליטיקאים. צה"ל לכוד ברטוריקה של עצמו כדי לקבל הבנה טובה יותר של שירותי הלגיטימציה הללו ולא לקבלם כמהלך טבעי של צבא באשר הוא, .1987 נרחיק לפרוץ האינתיפאדה הראשונה בשנת הרמטכ"ל דן שומרון התייצב אז בפני הממשלה בראשות יצחק שמיר. הצבא, טען שומרון, יכול לטפל למעלה:כוחות צה"ל נערכים בנקודת ריכוז הכוחות סמוך לגבול עזה, לקראת מבצע צבאי לחיסול ירי טילי הקאסם מעזה לערי דרום מדינת ישראל. צילום: לע"מ / אבי אוחיון למטה:מבצע "עופרת יצוקה" , להפסקת ירי טילים בידי מחבלי החמאס על דרום מדינת ישראל. בצילום, נגמ"ש של צה"ל נוסע לעבר רצועת עזה. צילום: לע"מ / משה מילנר