ASCOLA 8_Book _new_lorez

אסכולה 54 08 ואכן, מעבר ליכולותיה בתחום ההנחיה, רנית לקחה חלק משמעותי בהכנת הקורס "דיגיטליות בתרבות ובחיי היומיום" להוראה, וכעבור שנה שימשה כמרכזת הקורס במשך סמסטר אחד. על כך מספרת ד"ר סימונה וסרמן: "יכולתי לסמוך על ההבנה התיאורטית העמוקה שלה ועל רוחב האופקים האקדמי שהפגינה. לצד זה, רנית ידעה לתרגם את הידע המחקרי שלה להוראה מעניינת. עבדנו צמוד גם לאורך תקופות מאתגרות מבחינה בריאותית, ורנית הוכיחה נחישות ותשוקה עזה 'לנרמל' את חייה ככל יכולתה ולא לאפשר לקשיים הרבים לשבש את עבודתה. בנועם הליכותיה, באופטימיות העצומה שלה ובשמירה קנאית על מחשבה צלולה ועל ניתוק אינטלקטואלי ממצבה הבריאותי, היא ריגשה אותי יותר ויותר ככל שהתקרבנו בשנים האחרונות ועד לימיה האחרונים". "לרנית הייתה סקרנות אינטלקטואלית", מספר עודד ג'קמן. "כאשר החלה ללמד קורס העוסק בשאלת המשחקים, לא רק חקרה לעומק את הטענות התיאורטיות, התפלפלה והתעמתה איתן, אלא שילבה בשיעוריה דוגמאות מחיי המשפחה ומחיי ילדיה, והציגה לסטודנטיות ולסטודנטים את מורכבותן של תופעות חברתיות באופן קולח ואנושי. בחוכמתה, סיפרה לסטודנטיות ולסטודנטים מייד בתחילת הסמסטר שהיא חולה, ושלצערה הדבר עשוי להשפיע במעט על המפגשים. כולם היו אמפתיים. היו שסיפרו לה את סיפורם המשפחתי, אחרים שאלו שאלות. במעשה זה, למעשה, רנית העניקה את שיעור התקשורת החשוב ביותר, שיעור בחמלה אנושית". במחשבה צלולה, ואופטימית , מנחה במחלקה ד"ר רנית גרוסאוג בחודש דצמבר נפרדנו מחברתנו לסוציולוגיה, מדע המדינה ותקשורת, שנפטרה ממחלת הסרטן. חייה המקצועיים והפרטיים של רנית הצטלבו עם רבים באוניברסיטה הפתוחה ומחוצה לה. אנו מבקשים לשתף בכמה תחנות מרכזיות בחייה ובפעילותה. עודד ג'קמן ו ד"ר סימונה וסרמן " השם רנית מסמל שמחה, אושר וגישה אופטימית לחיים, כך מצאתי פעם בשיטוטיי באינטרנט. בעיניי השם מתאים לרנית מאוד", ציינה נטע זיסקינד. "רנית הייתה מנחה ותיקה בקורס 'תקשורת כתרבות' וגם בקורס 'לגדול עם הטלוויזיה והאינטרנט' שהיה קרוב מאוד לתחום התמחותה. שמחת החיים שלה באה לידי ביטוי בהתלהבות שהביאה לכיתה וביכולתה להדביק את הסטודנטים והסטודנטיות בהתלהבות זו. בדרכה החייכנית היא הצליחה לגרום להם לחשוב, לבקר וללמוד מתוך עניין אמיתי. לעתים קרובות הסטודנטים והסטודנטיות כתבו שאמות המידה של רנית היו גבוהות והיה לא קל לקבל ציון גבוה במטלות שבדקה, אך המסירות שהציגה כלפי הכיתה ככלל והמידה שבה הייתה נגישה לכל מי שפנה אליה גרמו להם להגיע לכיתה בשמחה. הם פשוט נהנו ללמוד אצלה". "הכרתי את רנית לפני יותר מעשרים שנים ולימדנו יחד במספר קורסים" מספר עמירם רומם. "המקצועיות הייתה בראש מעייניה. היא ידעה תמיד למקד אותנו בהערות ולחדד במקומות שהיו פחות ברורים. בשנתיים האחרונות הכרתי צד נוסף שלה, כמרכזת מחליפה בקורס חדש. רנית עיצבה את דרך ההוראה, כיוונה אותי כיצד כדאי ללמד את הקורס, ודי מהר קיבלתי פידבקים מדהימים מהסטודנטים. ברמה האישית, לכתה של רנית בטרם עת הוא אובדן ענק". מוסיפה יולי בן חיים: "אני לא יכולה לתאר לעצמי כמה אומץ היה צריך להיות לרנית. אומץ במובן העמוק של המילה. כמה אומץ היה צריך להיות לה לדבר על המחלה. כמה אומץ היה לה כדי לתמוך באחרים, בנו העמיתים שלה ובסטודנטים שלה".