ASCOLA 8_Book _new_lorez

אסכולה 53 08 – מגיל צעיר אבא שלנו היה חוכמה "הראשון הוא תלמיד מצטיין ומורה נלהב. לימודים היו דבר חשוב מאוד בעיניו, שכן צריך לדעת דברים, ובעיקר חשוב להבין אותם לעומק. החוכמה שלו לא התמצתה רק ביכולת שלו לפתור בעיות מורכבות במתמטיקה, לחשב תרגילי כפל ארוכים בראש (מה שמאוד הרשים אותנו כילדים) ולפתור סודוקו אכזרי במיוחד בקלות. הייתה לו התבונה להבין סיטואציות בין־אישיות ומערכתיות מורכבות, לזהות בכל מצב את לב העניין, במדויק ובמהירות. עוד לפני שסיימנו את המשפט, הוא כבר ידע מה אנחנו עומדים לומר ומה אפשר לעשות, וחבל על המילים שבדרך. "החוכמה חשובה, אבל כפי שהיה אומר: 'צריך גם לדעת מה לעשות איתה' – . כל התלבטות דמיון ובשביל זה צריך וכל בעיה היו פתירות, מכיוון שתמיד היו לו רעיונות מקוריים, שנדמה שאף אחד אחר לא חשב עליהם. הדמיון והיצירתיות שלו אפשרו לו לחלום, אך גם לחשוב 'מחוץ לקופסה' על כל הדרכים האפשריות לממש את החלומות למציאות. הייתה לו היכולת לדמיין איך יכולה להיראות אוניברסיטה שכמוה עוד לא הייתה, וגם לבנות אותה הלכה למעשה. הוא היה בו זמנית איש חזון ואיש מעשה. . 'שום דבר לא רגש "השלישי, והחשוב מכול הוא ה שווה', כך נהג לומר, 'אם לא עושים אותו ברגש' – וכן, כל דבר שעשה, עשה מתוך התרגשות ותשוקה. הוא אהב את המשפחה, את ההורים שלו, את אמא שלנו, אותנו ואת הנכדים. הוא אהב אנשים – לבלות בחברתם, לשתות ולרקוד. הוא אהב מוסיקה, ואהב לשיר ולשרוק – לא היה איש ששרק יפה ממנו. הוא אהב את המתמטיקה, אהב ללמד, ואהב את המדינה, והכול התחבר אצלו לעשייה מלאת התלהבות. באותה אנרגיה שבה היה מעיר אותנו בשבתות מוקדם בבוקר לצאת לטיולים, כדי 'שנכיר את הארץ היפה שלנו', היה קם מוקדם ביום ראשון בבוקר ויוצא ליום מלא עניין ושמחה בעבודה. ההקמה והפיתוח של האוניברסיטה היו בשבילו מקור לגאווה עצומה. עבורו, לא היתה עשייה ציונית ממנה". לעשות עבור יהודי חבר המדינות?" תוך זמן קצר נבנתה תוכנית עבודה. "תרגמנו לרוסית קורסים בנושאי יהדות וישראל ותוך מספר חדשים התחלנו ללמד ברחבי ברית המועצות, מהמדינות הבלטיות במערב ועד לקצה סיביר במזרח", מספר פרופ' יצחק דותן, מהמחלקה למדעי הטבע והחיים באו"פ. "עמדתי בראש הפרויקט, והניהול בחבר המדינות היה באחריותה של ויקטוריה ליבין שהיתה מנהלת מעבדת מדעי הטבע והחיים באו"פ והושאלה לעבודה בשגרירות ישראל במוסקבה. "לאחר מספר שנים שבהן צמח הפרויקט סטודנטים 13,000־ ובשיאו למדו בו כ עבר הפרויקט לניהולו של פרופ' גינזבורג, ובמועד זה חל שינוי מהותי בפרויקט. עד קורסים. 10־ לאותו הזמן תרגמנו לרוסית כ התייחסנו לפרויקט כאל פרויקט ציוני להנחלת השכלה בתחומי היהדות וישראל ליהודי ברית המועצות לשעבר. אברהם, במעוף שאפיין אותו, החליט שמה שנעשה איננו מספיק וכי עלינו להשלים תוכנית לימודים לתואר אקדמי מלא. תוך מספר שנים גייס תרומות ודאג לפיתוח קורסים שיאפשרו לסטודנטים להשלים תואר מלא. ואמנם כיום יש לנו בוגרים לתואר ברוסית. הוא אהב את הסטודנטים ונהנה לשוחח עמם ברוסית. הפרויקט נסגר מטעמים כלכליים לאחר שנות פעילות, אך עד היום אנו נפגשים 20־ קרוב ל בסטודנטים שלמדו קורס אחד או תואר מלא בתוכנית והם זוכרים אותה לטובה בהיותה הגשר הראשון ליהדות וישראל". שילוב של חוכמה, דמיון ורגש , הותיר אחריו גינזבורג שני 2020 עם מותו בדצמבר את אסכולה בנים ושלוש בנות, אשר כתבו לזכרו עבור הדברים הבאים: "כמי שחייו התהפכו ביום אחד ובגיל צעיר הפך לפליט, אבא שלנו לא האמין בנכסים חומריים. הנכסים החשובים באמת, אלו שמאפשרים לאדם לשרוד, להתפתח, לצמוח ולהגשים את חלומותיו, הם אלו שטבועים בו. שלושת הנכסים שעליהם דיבר ומהם היה לו בשפע הם חוכמה, דמיון ורגש. "מגיל צעיר אבא שלנו היה תלמיד מצטיין ומורה נלהב. לימודים היו דבר חשוב מאוד בעיניו, שכן צריך לדעת דברים, ובעיקר חשוב להבין אותם לעומק"