ASCOLA 8_Book _new_lorez

אסכולה 52 08 למסעדה רק אחרי שקיבל אישור מאשתו פנינה, שזה בסדר לאכול שם. "הוא לא היה איש עם סנטימנטים, לפחות כלפי חוץ. אבל פעם בשנה היה נפגש איתי ועם ציפי ארליך, שיחדיו הקמנו את מחלקת מדעי המחשב. לגינזבורג היה יום הולדת באוגוסט, לי בספטמבר ולציפי באוקטובר. אז סביב התקופה הזאת היה מזמין את שתינו לארוחת צהריים במשך שנים. במפגש הקבוע הזה היה מספר לנו המון סיפורים על חייו האישיים, על אמו ועל קורותיו. ובסיפורים האלה נחשפה כל האנושיות שבו, כל מעטה הקשיחות הוסר ונחשף פן אחר, פחות מוכר". עם התפרקות ברית המועצות פנתה 1991 בשנת לשכת הקשר לאוניברסיטה הפתוחה בשאלה "מה נוכל גל־עזר: "הוא המשיך לפתח קורסים בתורת הגרפים ומתמטיקה בדידה, אבל היה מדהים לראות איך הוא עבד. הוא סירב לקבל לעצמו משרד, אפילו חדרון. באותה תקופה ישבנו בבניין מט"ח ברמת אביב, אז הוא ישב אצלי במשרד ליד שולחן, וכך פיתח קורסים במשך שנים. מדהים! אי אפשר לתאר זאת בימינו: נשיא לשעבר, מסרב לקבל משרד משל עצמו. בהמשך, כשעברנו לבניין ברמת אביב למקום משלנו, בנו את מה שכונה 'הקומה הלבנה' של צוות מדעי המחשב, ושם כבר דאגו לו לחדר. הוא היה מגיע מוקדם בבוקר ויושב לפחות עד הצהריים, פשוט יושב ועובד בלי הפסקה. "הצניעות שלו באמת הייתה נדירה, בוודאי במונחים של ימינו. הוא לא העז אפילו להשתמש בטלפון במשרד כדי להתקשר הביתה – והיה טורח לרדת לטלפון הציבורי. במשך היום היה שותה רק מים רתוחים, והיה הולך פרופ' גינזבורג עם פרופ' גל־עזר. צילום: גדעון מרקוביץ'