ASCOLA 8_Book _new_lorez

אסכולה 50 08 מונה 1971־ כפרופסור חבר. כל אלה במתמטיקה. ב כפרופסור במדעי המחשב. כל המינויים האלה היו מטעם הטכניון. שהה אברהם גינזבורג שנתיים 1967-1965 בשנים באוניברסיטת קארנגי מלון שבפיטסבורג פנסילבניה בפקולטה Visiting Associate Professor בתפקיד של למתמטיקה ובפקולטה למדעי המחשב. בהיותו שם כתב , שפורסם Algebraic Theory of Automata את הספר במסגרת Academic Press על ידי ההוצאה 1968 בשנת . ACM Monograph Series הסדרה Carnegie Mellon University־ עם שובו משהות ב , פעל גינזבורג להקמת 1967 בשנת מחלקה עצמאית של מדעי המחשב בטכניון, והוא מונה כראש המחלקה הראשון שלה. יש לזכור שרק שנתיים קודם לכן הוקמה המחלקה הבינלאומית הראשונה בתחום מדעי המחשב באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה. בשנה הראשונה הוצעו במחלקה לימודים 1־ לתארים גבוהים בלבד, אבל כבר ב החלו בה לימודים 1970 באוקטובר לתואר ראשון במדעי המחשב. הטכניון היה המוסד הראשון בארץ שהנהיג לימודים אלה. המשימה של גיוס אנשי סגל במדעי המחשב אינה קלה כלל ועיקר אפילו בימינו אנו, אך באותם ימים הייתה זו משימה קשה שבעתיים. מסירות הקבוצה הקטנה הראשונה שהתגייסה לדבר לא ידעה גבול, והיא אכן נשאה פרי. היום הפכה המחלקה לפקולטה גדולה ומפוארת בטכניון. בתקופת כהונתו כראש המחלקה למדעי המחשב יזם גינזבורג וסייע לפתח תוכנית לימודים במדעי המחשב עבור בתי הספר התיכוניים בארץ. הוא מונה כחבר מועצת מטח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית), שבראשה עמד מקס רואו, מנהל קרן רוטשילד. אחרי שלוש שנים של כהונה כראש המחלקה למדעי המחשב מונה אברהם , ובשנים 1972־ גינזבורג לממלא מקום משנה לנשיא ב – כמשנה לנשיא לפיתוח בטכניון. 1976-1973 שנים של הקמה ויצירת דפוסים נוסדה האוניברסיטה הפתוחה ביוזמתה של 1974 בשנת קרן רוטשילד, אשר פתחה שעריה לראשוני הסטודנטים . מר רואו, אשר כיהן כנשיא הראשון של 1976 בשנת האו"פ, הציע לגינזבורג להשתלב בפעילות המוסד הצעיר, ) והחל 1977 עד פברואר 1976 תחילה כסגן נשיא (מאמצע כנשיא. כהונה זו נמשכה עשר שנים וחצי, 1977 מפברואר .1987 בספטמבר 30־ עד ה שנות כהונתו של אברהם גינזבורג כנשיא האוניברסיטה הפתוחה היו שנים של הקמה ויצירת דפוסים. שנים קריטיות שעיצבו את דרכה של האו"פ – את דרך פעולתה, את מבנה הסגל האקדמי שלה, ואת דרך עבודתו של סגל העובדים. גינזבורג ניווט את האוניברסיטה אל עבר העתיד בהצלחה רבה. הוא גייס את גרעין העובדים, הפיץ רוח התנדבות ומסירות מופלאה, ויצר בקרב כולם תחושת שותפות בהקמת מפעל לאומי המלווה בהתלהבות אמיתית. "הוא ניהל את האוניברסיטה מלמעלה, אבל גם דקדק בפרטים הכי קטנים", מספרת פרופ' יהודית גל־עזר, שעבדה לצידו במשך שנים רבות. "זאת יכולת נדירה. אפשר לומר שהוא התחיל את היום בקריאה מדוקדקת של הקורסים החדשים שפותחו וסיים אותו בדיונים עם משרד החינוך". גל־עזר זוכרת שבתחילה התקשתה להתקדם תחת ניהולו של גינזבורג, שהיה מנהל קשוח יחסית. "הגעתי לחוג למתמטיקה כבורג קטן, והוא אמר: 'יש לנו מספיק חברי סגל במחלקה', אז צורפתי כעובדת מן המניין תחילה את 1992 ועסקתי בפיתוח. לימים, כשקיבלתי בשנת המינוי לחברת סגל בדרגת מרצה בכיר, ערכו לי מסיבה במחלקה, ואברהם הגיע בתור אקס־נשיא. אני לא אשכח את הנאום שנשא, שבו התנצל בפניי לעיני כולם. הוא אמר שהוא מתחרט שלא הבחין בפוטנציאל שלי בזמן אמת, ביכולות שלי ובאנרגיות ובמוטיבציה. אותי זה ריגש מאוד, שאדם במעמדו יודע להודות בטעות בפומבי כך. זאת הייתה הוכחה גדולה לאנושיותו הגדולה". "בשום פנים ואופן לא הסכים שיסיעו אותו על חשבון האוניברסיטה והתעקש לנסוע במכונית הטרנטה שהיתה לו, עד שכבר לא היה יכול לנהוג יותר. אבל גם אז המשיך להגיע למפגשים בכוחות עצמו, ולא אִפשר לי לסדר לו מונית"