ASCOLA 8_Book _new_lorez

אסכולה 47 08 בן־רגע בסדר יומו בלי שרצה בכך והדגישו את חריגותו במשך כל תקופת שהותו במקום: אתה ישר רואה שכולם דתיים ואנחנו חילונים... זה היה מעבר חד. שולי, בת למשפחה מרובת ילדים ממוצא מזרחי, מספרת על שינוי דרמטי: היה לנו הלם תרבותי... אני זוכרת את הלכלוך, את הבלגן הזה. מעבר לזה בלק אאוט... אני חושבת במבט לאחור מבחינות מסוימות הייתה נקודת שבר... חתך כזה של משהו שהייתי מאוד מורגלת אליו, סביבה מאוד טובה לי... מצד שני יש בזה חוויה מאוד מיוחדת. זה היה גם וגם. ורבקה אומרת: הסתכלתי ואמרתי מה זה החיים האלה. גם אורנה אומרת: הכול היה כמו שאני אקח אותך עכשיו לירח. וכך גם אילנה: כיום בראייה לאחור, זה אומץ לשנות הרגלים. אם רוצים להצליח, הולכים למקומות שלא נוח לנו. פשוט למקום לבד. הר בודד. בלי קהילה. בלי משפחה. בלי ידיים. ולבנות הכול מחדש. ושוב, מסדי הביטחון מתערערים עד כדי כאוס ועולה תחושה של אובדן שליטה. מן הצד האחר, תחושת הזרות עשויה לעורר שחרור ותקווה, התרת מחויבויות לנורמות ולקודים תרבותיים קודמים ותחושת סקרנות ותקווה כלפי צפונות העתיד. זה מצב סִפִּי (לימינלי) שהמהגר נמצא בו בתווך בין עולמו הישן ובין עולמו החדש, בין העבר במקום שעזב לעתיד המצופה לו במקום החדש. לצד הקושי, זה מעבר שיש בו Billig, Kohn, and( הזדמנויות לשינוי אישי וקבוצתי ). את מעבר Levav 2006; Gazit 2018; Turner 1974 הילדים לחברון אפשר לראות כחציית גבול פיזית, סימבולית וחברתית. זו הייתה כניסה לטריטוריה חדשה שנכבשה חודשים ספורים קודם לכן, וקו גבול חדש נקבע בה. זו הייתה גם חציית גבול חברתית ממקום מגורים ומחברה קודמת למקום חדש. מלון פארק, ולאחריו בית הממשל, היו מרחב סִפּי שבו התכנסה קבוצת ילדים שהיו זרים במקום וזרים זה לזה. הם חוו תחושות של זרות וחוסר ודאות ולצִדן תחושות של סקרנות ועניין במקום חדש שאִפשר את החיבור הראשוני ואת ראשיתה של קהילה חדשה. המרואיינים מתארים אפוא תחושה של כאוס רגשי ופיזי בשל הפרה מוחלטת של הסדר החברתי והנורמות המוכרות להם. הבלבול ואי־הסדר התרחשו באמות היסוד שהיו המובן מאליו בחייהם: היעדר מיטה לישון בה, שירותים ללא אסלה, ריח ליזול וחשיפה ראשונה לחפץ לא מוכר טלוויזיה. בינה זוכרת “שזה היה מעניין לראות איך הם חיים” ומתארת תחושה מעורבת של חשש מן הבלתי מוכר לצד סקרנות ועניין. קושי מרכזי במעבר לחברון שתיארו מרואיינים היה הניתוק והגעגועים לחברת הילדים הקודמת. מספר אלי: הבעיה היותר קשה שלי הייתה ההתנתקות מהחברה ומהחברים. פתאום לא היו הרבה ילדים... לא היה בית ספר. זה היה משהו מאולתר. לפני שהגענו לחברון בדיוק עברנו לבית החדש שלנו. זו הייתה התרווחות מסוימת ופתאום לחזור עוד פעם לצמצום... גורמים נוספים שהעצימו את תחושת הזרות בקרב הילדים שהגיעו לחברון היו הבדלים במאפיינים אתניים וברמת הדתיות, שלעתים היו משמעותיים. גבי, בן למשפחה החילונית היחידה בבית הממשל, מתאר הרגשה כזו על רקע של חשיפה למנהגים דתיים שנטמעו עולים לרגל מחברון .1969 , למכה צילום: לע"מ: MOSHE MILNER "מטפורית אפשר לתאר את המהגר כאדם זר החוצה את גבולות המקום המוכּר ועובר אל המקום הלא נודע, ומשעה שעשה כך משימתו היא לזהות את הקודים התרבותיים"