ASCOLA 8_Book _new_lorez

אסכולה 46 08 האם מישהי מצטערת שההורים שלנו הביאו אותנו למקום שלנו? אני ובינה אמרנו שבחיים לא נצטער. זו השליחות שלנו... מאוד שאבנו מההורים את המקום הזה של השליחות. לעומתן, אורנה משמיעה קול מאשים וכועס על המעבר לחברון ומתארת סבל ומחיר גדול ששילמה כילדה בשל האידאולוגיה של הוריה: אבא שלי הגיע לשם מאידאולוגיה. אני לא יודעת אם היינו נשארים במקום הקודם, אם היה אחרת. אני בטוחה שלי היה יותר טוב... היה יום אחד מאושר בחיים שלי שקשור לממשל חברון, כשהפציצו אותה עד העצם... בשבילי זו הייתה תחילה של מאסר... יש לי ילדים... ולא רק שלא עלה בדעתי לעשות להם מה שההורים שלי עשו, אלא להפך. נשמע לי הזוי. המעבר לחברון היה כרוך בשינוי גמור באורחות החיים של הילדים ומשפחותיהם: שגרת יומם, חבריהם, ההתנהלות המשפחתית ולעתים גם עימות עם הנורמות הדתיות. ההתמסרות של הורי הילדים לעשייה האידאולוגית הייתה מוחלטת, ובקרב חלק מן המשפחות היא העמידה במבחן את הלכידות ואת חלוקת התפקידים במשפחה. הניתוק הגאוגרפי מן החברה הקודמת היה הרמטי ויצר חברה אידאולוגית חדשה שקידשה אקטיביזם, מיליטריזם, אלטרואיזם והקרבה. ( כינתה זאת “התמכרות לאידאולוגיה” 2001) טלמון והדגישה כי קיים מתח מובנה בין המחויבות המוחלטת לאידאולוגיה מהפכנית ובין סולידריות משפחתית. ילדוּת במרחב רדיקלי ואכן, הילדים חוו את המחויבות ואת ההתמסרות המוחלטת של הוריהם לעבודת ההתנחלות האקטיביסטית־אידאולוגית של קהילת חברון המתהווה. יכולתם של ההורים להתפנות לילדיהם פחתה מאוד, ותחת זאת הייתה האידאולוגיה לגורם מאחד, והילדים היו לחלק ממנה. זרות היא תחושה אופיינית אינהרנטית לחוויה האנושית של מעבר למקום חדש ולחברה חדשה. מטפורית אפשר לתאר את המהגר כאדם זר החוצה את גבולות המקום המוכּר ועובר אל המקום הלא נודע, ומשעה שעשה כך משימתו היא לזהות את הקודים התרבותיים, את נורמות ההתנהגות ואת הסדר החברתי של החברה ). ראשיתה 2010 החדשה )לומסקי־פדר ורפופורט של ההתחברות למקום ולקבוצה היא בהתמסרות לשליחות מהפכנית; בשלב השני ניכרת הזדהות חזקה עם הקולקטיב, מערכת יחסים ספונטנית ראשית ולא אמצעית בין חבריו, פיקוח חברתי בלתי פורמלי ). בעבור ילדי 2001 ואחידות בין חברי הקבוצה (טלמון חברון, השנתיים ומחצה שבהן חיו בבית הממשל בחברון היו תהליך התחברות מתמשך במרחב רדיקלי ומבודד, אך הייתה בו גם תחושה של בדידות וזרות המאפיינת כל תהליך הגירה באשר הוא. בזרוּת אפשר למצוא שני קצוות מנוגדים: ערעור הסדר ותחושת השחרור. מצד אחד, המוכר והיציב מופר שוב "אבא שלי הגיע לחברון מאידאולוגיה. אני לא יודעת אם היינו נשארים במקום הקודם, אם היה אחרת. אני בטוחה שלי היה יותר טוב..." Martin Nangle / : צילום Alamy Stock Photo