ASCOLA 8_Book _new_lorez

אסכולה 44 08 ה בחנה מקובלת היא בין הגירה מרצון ומבחירה להגירה כפויה הנובעת מאילוצים כלכליים, ביטחוניים, פוליטיים ואחרים. אין דומה חוויה של הגירה בכורח, עד כדי פליטת, לבחירה מרצון לעבור למקום אחר משיקולים של איכות חיים, וקשרים חברתיים או רצון לניעות חברתית )חושן ). הנחת המוצא היא שהמניע להגירה 2002 ; רדיין 1989 משפיע במידה רבה על אופן הקליטה במקום היעד .(Eisenstadt 1954) מסיפוריהם של כל הילדים עולה תמה ברורה של הגירה אידאולוגית. מזיכרונותיהם עולה רקע של בית ציוני, תחושת שליחות ואקטיביזם עז שהביאו למעבר המשפחתי לחברון. כך, למשל, ילדי משפחה מספרים כי “אבא הרגיש שצריך לקום ולזוז”, וסיפור ההתארגנות למעבר לחברון מקבל בסיפורם ממד מיתי וחלוצי כאחד. חלק מן המרואיינים תיארו כי תשוקה או פעולה שנבעה מראייה ערכית הולידה מעשה הגירה אימפולסיבי כמעט, כפי שסיפרה רבקה: הם לא כל כך ידעו לאן הם עוברים... צריך ליישב את ארץ ישראל ועוברים. כפי שעולה מן הזיכרונות של רבים מן המרואיינים, כילדים הם לא היו שותפים להחלטה לעבור לחברון, ובעת הבשורה הם לא הבינו עד תום את משמעותה ואת השלכותיה על חייהם. לא אחת הם אף היו חשופים לדילמות ולוויכוחים שניטשו בין הוריהם בנוגע להחלטה. בחלק ניכר מן המשפחות לוותה הבשורה בהסברים על מחוז היעד מתוך האדרת העשייה האידאולוגית, ובחלקן הסתפקו ההורים בבשורה לקונית למדי. דליה מספרת כי השיתוף והידע בביתה נסמך על מקורות רבים ולווה בהנמקות פוליטיות, דתיות וחברתיות. נראה כי הידיעה והבנת המהלך הקנו לה ביטחון ויכולת להתמודד והטמיעו בה תחושה של "עלינו לחברון" אידיאולוגיה ותחושת שליחות עמליה שחף מתוך מתוך ספרה של ילדוּת במרחב הרדיקלי: סיפורם של ילדי 1971-1968 , דור המייסדים בחברון בהוצאת למדא עיון