ASCOLA 8_Book _new_lorez

אסכולה 43 08 הפיקוד הבכיר, שללו את פרשנותם של הנאשמים אשר להוראות דרג זה. כך שהאחריות שהוטלה על הצבא פחתה, בפרט משנטען כי משלב מסוים פעל הצבא להבהרת ההוראות ולצמצום העמימות. גם במשפט זה פסקו השופטים כי ניתנה פקודה בלתי־חוקית בעליל להשתמש בכוח לצורכי ענישה. אך כאן, מאחר שהמג"ד הנאשם, במעין אקט של לעומתיות אל מול שאר הפיקוד, הודה כי אכן נתן את הפקודה לפקודיו - קל היה למסגר אותו כאחראי מרכזי. שנה, בפסק דין אזריה, הוטלה 25־ מקץ למעלה מ האחריות בלעדית על הנאשם. בעוד במקרי גבעתי הכירו השופטים בכך שהנאשמים טעו לחשוב שהצבא ציפה מהם לפעול כפי שפעלו, במקרה אזריה נמתחה ביקורת על הנאשם על כך שפעל מתוך יצר של נקמה ללא צורך צבאי. אף לא הוטל כל ספק בבהירותן של הוראות הפתיחה באש, ולכן גם סטייתו של הנאשם מהן הייתה מובהקת. בסיכומו של דבר, מִשפּוּט האירוע צבע את ההרג, מעצם טבעו, כנובע כמעט בלעדית מאזריה, שסומן כחריג, ולא כמקרה שנובע ממבנה כוח ומנורמות שהשתרשו בחברה, ואשר מעוגנים במציאות של כיבוש 24 מתמשך. לבסוף, בתי הדין הרחיקו לא רק את הצבא מאחריות אלא גם את החברה. בשלושת המקרים נעשה ניסיון ליצור הפרדה בין ה"טומאה" שנוצרה בצבא לבין ה"טוהרה" בחברה. השופטים תיארו את הנאשמים אם כאנשים נורמטיביים שקיבלו חינוך טוב (גבעתי א', אזריה) או כמי שיש בעיה ב"מבנה אישיותם" (גבעתי על החברה לא הוטלה אחריות למעשיהם החריגים 25 ב'). של הנאשמים. בעוד במקרי גבעתי הוסרה בדרך זו האשמה גם מקבוצות האליטה, במקרה אזריה הוסרה האשמה גם מהקבוצה החברתית שאזריה הגיע ממנה, והוא מתואר בצורה סופרלטיבית כפי שלא תוארו נאשמי גבעתי, עד כי לדעת שופטי הערעור אזריה הוא מי "שכל נתיבותיו, כאדם וכחייל, טובות ומבטיחות היו [...] [ו] משפחתו של המערער היא משפחה נורמטיבית, שגידלה יהיה ההסבר לזה אשר 26 את ילדיה לתרומה לחברה". יהיה, ברמת התוצאה סייע הדבר להרחיק את האשמה מהחברה. אם כך, השיח השתנה - משׂיח אליטות, המגנה אלימות חריגה בצבא ומתנער ממנה, לשיח ציבורי רחב שיש בו מגוון קולות: מצד אחד תמיכה באלימות, ולכל הפחות התנגדות להוקעתה, ובוודאי להעמדתו לדין של חייל, ומצד אחר שיח של אליטות החותר לסמן את המעשה כחריג ולטהר ממנו את הצבא. מה אפוא השתנה בחברה בישראל בין האינתיפאדות באופן המסביר את השינוי בשיח? הנטייה ימינה בשילוב ההדתה הלאומית־דתית של החברה, כפי שנותחה עד כה בספר, מספקת הסבר ראשוני. עם זאת, דעת קהל אינה מיתרגמת מאליה לפעולה קולקטיבית. הסבר מלא יותר קושר את השינוי התרבותי־פוליטי עם התפתחותו של מאבק שליטה סמלי־אידיאולוגי על הצבא. .2021 יונה ומן 24 .187 ,1990 בית הדין הצבאי המחוזי, מחוז שיפוטי הדרום 25 .122 ,2017 בית הדין הצבאי לערעורים 26 "בפרשת אזריה ניסו תומכי הנאשם לקעקע את הלגיטימיות של מערכת המשפט הצבאית לצד תמיכה ישירה של חלקם במעשה, תמיכה שבאה לביטוי במחקרי דעת קהל" רן כרמי בוזגלו מפגין למען אלאור אזריה מחוץ לבית המשפט הצבאי. צילום אבנר הופשטיין הרשימה המלאה של הערות התחתית למאמר מופיעה בספר.