ASCOLA 8_Book _new_lorez

אסכולה 40 08 כאמור בתת־הפרק הקודם. לכל היותר הוצג ההרס הפיזי, בדרך כלל של חימוש היריב, בדרך חיובית, לדוגמה בסיקור התקפות אוויריות או קרבות שריון. נזכיר כי אלימות צבאית מתייחסת לכל צורה של פגיעה פיזית באויב, בגופו או ברכושו, ולכן קל יחסית לנרמל אותה כשתוצאות הפעלתה סמויות מהעין. לא זה המקרה כאשר חיילים מפעילים אלימות פיזית כלפי פלסטינים, לא אחת אזרחים, שלא היו מעורבים בהפרות סדר או כשחדלו מפעולות אלה, כפי שאופיינה הפעלת האלימות עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה. כאמור בתת־הפרק הקודם, הצלחתם של חיילים להתגבר על החסם האנושי נגד הפעלת אלימות פנים־אל־פנים מערערת מוסכמות חברתיות רחבות, בפרט בחברה המייחסת תכונות מוסריות לצבא הפועל בשמה, תחושה הייתה עדיין חזקה במיוחד. 80־ שבשנות ה להבדיל, במקרה של אזריה נתפס המעשה של חייל היורה למוות בפצוע השרוע לפניו כנורמטיבי בעיני רבים. בסקר דעת קהל שנערך כחצי שנה לפני פרשת אזריה, כשהתפתחה "אינתיפאדת היחידים" בגדה 53( ), הסכימו רוב הנשאלים היהודים 2016-2015( אחוזים) עם האמירה "צריך להרוג במקום כל פלסטיני שעשה פיגוע נגד יהודים, גם אם הוא נתפס וברור שאינו מסכן את הסביבה". אומנם הסכמה זו הייתה בשיעור גבוה יחסית בקרב קבוצות הימין, אבל היו שותפים לה גם מי שאוחזים בהשקפות מרכז־שמאל. זוהי תמיכה 7 גבוהה בלקיחת החוק לידיים. שנית, שיח גבעתי היה שיח של אליטות. אלה ביקרו את הצבא וגינו כמובן את התנהגות החיילים. מי שלקחו חלק בדיון סביב המשפטים היו בעיקר הקהילות היה 8 הפוליטיות, המשפטיות, הצבאיות והאקדמיות. ביטוי מועט למשפחות של הנאשמים, וכמעט ולא היו רק במעבר 9 כתבות שסיקרו את עמדת הציבור הרחב. .2015 הלר 7 .3 ,1989 ; תבור 2 ,1990 ; סגל 3 ,1990 לדוגמאות: גבעתי 8 הדוגמה הבולטת להצרת יכולת הביטוי של משפחות הנאשמים 9 בציבור היא גניזת סרט תעודה של רשות השידור אשר עסק בחיילים שהועמדו לדין בעקבות אירועי האינתיפאדה, ואשר השתתפה בו גם רעייתו של המג"ד הנאשם בפרשת גבעתי ב'. . אשר לראיונות העיתונאיים המעטים שבהם 27 ,1991 ראו: ניב השתתפו בני משפחות הנאשמים, ראו לדוגמה, רינגל־הופמן .28-29 ,1989 ; שאבי 4 ,1990 מגבעתי א' ל־ב' ניתן לזהות כמה קולות מחוץ למעגלי הפגנות סביב המשפטים לא היו, ובכך נעוץ 10 האליטה. ההבדל הניכר מפרשת אזריה, שבה מילא הציבור הרחב תפקיד פעיל. ניתן להסביר זאת חלקית בהתפתחות ערוצי התקשורת, שהרי הרשתות החברתיות היו פעילות בפרשת אזריה, ומטבען הן מעניקות קול לקבוצות מוחלשות. אבל זהו כאמור הסבר חלקי. לו הייתה בפרשות גבעתי התנגדות בציבור להעמדה לדין, היו מתפתחות צורות שונות של פעולה קולקטיבית, כפי שהתפתחו שנים מעטות קודם לכן במהלכה של מלחמת לבנון הראשונה - הלוא להשקפות הימין היו כלי ביטוי ציבוריים. ההסבר לכך מחזיר אותנו לתת־הפרק הקודם: הצבא היה עדיין מעוזו של המעמד הבינוני 80־ של שנות ה האשכנזי־חילוני. ערעור דמותו המוסרית של הצבא ערער את ערכו של הנכס שבו אחזו האליטות, ולכן נזעקו לפעול לתקנו. נזכור כי טרם פרוץ האינתיפאדה פעל המרכז־שמאל הישראלי להגבלת יכולתה של הממשלה להפעיל את כוחותיה בלבנון, ונקט פעולות מחאה חסרות תקדים. בשיאן התקיימה הפגנת ענק בתל ) במחאה על חלקה של הממשלה 1982 אביב (ספטמבר באִפשור הטבח של המיליציות הנוצריות במחנות הפליטים סברה ושתילה בלבנון. הגנה על נאשמי גבעתי עמדה בסתירה לדימוין העצמי של האליטות, דור ה"יורים ובוכים", כמי שעד אותה עת הרחיקו מעצמן את הזיהוי עם אלימות. ואכן, במהלך המשפטים התרחשו מספר פעולות מחאה של השמאל נגד הפעלת האלימות בידי הצבא כפי שהשתקפה בפרשות, בין השאר גם נגד עם זאת, 11 הכוונה לחון את הנאשמים או להקל בעונשם. באותה עת טרם הציב הימין חלופה ערכית מובהקת לדרכו של המרכז־שמאל בכל האמור לערכי הצבא. עיקר המחלוקת היה על המטרות המדיניות שהצבא משרת, אך לא על האמצעים. שלישית, יש חשיבות להרכב החברתי של הנאשמים. ההרכב האתני של נאשמי גבעתי היה מעורב, היו בהם .3 ,1990 ; קיזל וטוביאל 10 , א 1990 אורן 10 . כביטוי למחאה, 2 ,1989 ; מור 16 ,1989 ; ורדי 17 , ב 1990 אורן 11 בהצגה אמנותית בפסטיבל עכו לתיאטרון הוקרא פרוטוקול משפט גבעתי א'. ההקראה עוררה מחאה מן הימין, אך .10 , א 1990 נקודתית ודלה; אורן "שיח גבעתי היה שיח של אליטות. אלה ביקרו את הצבא וגינו כמובן את התנהגות החיילים. היה ביטוי מועט למשפחות של הנאשמים, וכמעט ולא היו כתבות שסיקרו את עמדת הציבור הרחב"