ASCOLA 8_Book _new_lorez

אסכולה 37 08 מפלג, מסית, ולא גורם לשום תועלת לעם ישראל. אולי הוא נותן תועלת לאבישי בן־חיים". אתה שותף לתחושה שהמפעל הציוני עומד בפני אסון? שאנחנו הולכים למלחמת אזרחים? "ההיסטוריה של העם היהודי מלמדת אותנו שכן. ההיסטוריה מלמדת שכן. היא לא מבשרת טובות. אני מקווה מאוד שלא. שהדבר הזה יעצור. יש פה שנאה. השנאה בין המחנות היא כזאת שאתה מייד מתויג ומייד שונאים אותך. חבר טוב של דליה אשתי אמר לה: 'את והטייסים שלך'. כלומר הבוגדים, המנוולים. בלי הטייסים, בלי ההייטקיסטים, בלי המילואימניקים, בלי הכלכלנים – עם מה נישאר פה? הלו, אל תתבלבלו. "ההיסטוריה מראה שיש גלים של קריסה. הכיוון שאליו נתניהו הולך כל כך גס. זה מתחיל להזכיר את האירועים בתקופת בית שני, שהיהודים שרפו את האסמים של האוכל כדי לגרום להם להילחם ברומאים ופרצו את החומות ומתו ברעב. אז אנחנו לא שם, אבל אנחנו לא רחוקים משם. קראתי סקר שהראה שהשנאה הגדולה ביותר היום, בניגוד לעבר, היא אפילו לא בין אשכנזים לספרדים אלא בין ימנים לשמאלנים. שמאלן זה התיוג הכי נורא היום. אני מקווה שבאיזשהו מקום התהליך הזה ייעצר. אני חושב שגם ביבי מבין את זה. אני מקווה לפחות". אמרו לי: 'הוא מתנדב, יש לו בעיות בריאותיות'. אמרתי: 'עליי. אני רוצה אותו'. נלחמנו עליו, וזה השתלם. אני מכיר את הביקורת על 'ילדים של', אבל היו גם 'ילדים של' מפורסמים מאוד מאוד שלא התקבלו". מי למשל? "אני לא רוצה להזכיר שמות. עזוב". היום התחנה באמת מגוונת יותר, אבל היא בצרות צרורות. "היא לא משפיעה. נעלם ה'קילר אינסטינקט' של החיילים. אני זוכר שכשהייתי מפקד הייתי שולח חיילים וחיילות חולים הביתה – הם היו מסרבים ללכת. היתה חיילת שעשתה תאונה, אמרתי לה: 'משוגעת, לכי תנוחי'. היא ענתה: 'אבל אז מישהי אחרת תעשה כתבות במקומי'. הייתה אנרגיה מטורפת בתחנה, מלחמה אמיתית על המיקרופון. והיו כוכבים אמיתיים: רפי רשף, אלכס אנסקי, מיכה פרידמן. היום יש פחות, והתחנה לא מייצרת תחליף. נדמה לי שהאנרגיה והתיאבון ירדו". שידרת הרבה זמן לצד יעקב ברדוגו. איך הצלחת? זה כושר ספיגה? "אני לא אדם סבלני, ודברים מעצבנים אותי בשידור. אבל לרגע לא חשבתי לנטוש את המיקרופון. אני אעזוב את האולפן? עם המעט שיש לאנשי השמאל? אין לי שום כוונה. אבל ברדוגו ואני – תדע לך שהיינו חברים טובים, למרות שהשידורים לצידו היו קשים. בחלק מהדברים הוא עבר את הגבול, ואפילו התנצל, אבל גם אני. צריך שניים לטנגו. אחרי השידור היינו מדברים: איך התגלגלנו למקום הזה? אני לא בטוח שזה היה רדיו טוב. אנשים האזינו לזה, אולי כי היה קרב גלדיאטורים, אבל טוב זה לא היה. עם עירית לינור למשל נוח יותר, כי יש משהו הומוריסטי בגישה שלה". אתה ואני נחשבים פריווילגים. 'ההגמוניה' בפיו של אבישי בן־חיים. וזה לא משנה מה עשינו, אם קל לנו או קשה לנו, אם ניצחנו או הפסדנו. "אני חושב שזה שיח מנוול שנועד לפלג. נכון שהיתה אפליה בשנים המוקדמות של המדינה, ואולי חלקה נמשך עד היום. אבל דברים קורים, דברים משתנים - ואם אתה כל הזמן מושך אחורה אתה לא משיג דבר. השאלה מה אתה רוצה – לפלג או לחבר? השיח הזה הוא הבן שלי אמר: "סרטן זה לא מצחיק". שלונסקי עם בנו אסף בילדותו.