ASCOLA 8_Book _new_lorez

אסכולה 35 08 הם גם נורא נחמדים. הזמנתי אוכל לצהריים בחדר ההמתנה, והם התחילו לנגן ולשיר, ולשיר ולשיר. אמרתי להם: 'תעצרו קצת את השירה, מרוב שירים האוכל מתקרר', והתפתחה שיחה מעניינת מאוד. פעם אחרת הגיעו חבר'ה מישיבת חברון, ישיבת עילית, אז משכתי אחד מהם לחדר לשיחה. ככה אני מפיק מהסרטן מפגשים נדירים". המשפחה איתך? גייסת סבלנות אליהם? "לא, אני שולח אותם הביתה. בשביל מה צריך שישרצו? יום אחד באתי לעשות סי.טי. הגעתי לבד, ואני רואה סביבי משפחות שלמות באות – כנופיות ממש, עם אוכל ושתייה ומה לא. אחרי שגמרתי את הבדיקה באו להוציא לי את המחט ויצא שפריץ של דם, גם על הרצפה וגם על החולצה. אמרתי: 'וי, וי, וי'. הרופא שאל אותי: 'מה קרה, נבהלת מהדם?' אמרתי לו: 'לא מהדם, אלא מאשתי שתהרוג אותי שאני חוזר עם דם על החולצה. שהכתם הזה לא ירד'". היא באמת מתעצבנת? "כן. היא אמרה מה זה כתם הדם הזה? בכלל, אני תמיד אשם. הולכים לחתונה, נופלת צלחת מאה מטר משם – אני אשם". קיבלת תגובות שריגשו אותך ל"כימו זה לא מים"? "מאוד. לא קיבלתי אף תגובה שלילית. מתברר שכשאתה יהודי וחולה מניחים לך. מה שכן, קיבלתי המון עצות לתרופות. כל אחד מטריד אותך עם הפטנט שלו. מצלצללים אלי - רק פטריות! רק תה צמחים! רק ביולוגי! כל אחד נהיה רופא אלטרנטיבי. יש לי שכן "אני מפיק מהסרטן מפגשים נדירים". משה שלונסקי. copyright : צילום © Flash90 2023