ASCOLA 8_Book _new_lorez

אסכולה 17 08 "כאשר בוחנים את החברה הישראלית אין אלא להסיק שאין מדובר עוד בחברה אחת, אלא בכמה מגזרים שהמכנה המשותף היחיד שלהם הוא החיים באותה טריטוריה" גנבו את חוטי החשמל או כל תקלה אחרת, וכאלו יש לצערנו לא מעט". בכל זאת, גידול באוכלוסייה משמעותו גם גידול בשוק העבודה וגידול בצמיחה, לא? "לא, כי צרכני המיסים הם לא יצרני המיסים, ולצערי הפער הזה רק הולך וגדל. לאור ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו עכשיו, נדמה כי המצב רק יחמיר והחיכוך בין ה'שבטים' רק ילך ויגבר. חלק לא מבוטל ממשלמי המיסים לא מוכן לשלם על חלק גדול ממה שנתחם בהסכמים אלו. אם הם יבוצעו, השסע רק ילך ויגבר. "אתה באמת חושב שיותם ורעות מרעננה יסכימו לשלם עוד מיסים בכדי להגן על התנחלות צעירה בגדה המערבית או בעבור לומדי תורה שרוצים שמעמדם יהיה דומה לזה של חיילי צה"ל? אני כלל לא בטוח. הם אנשי העולם הגדול, עוסקים בהייטק או בכל תחום מבוקש אחר, מדברים על בסיס יומי עם מקביליהם במדינות האחרות. הם מוכשרים מאוד, ואני חושש שהם יהגרו מכאן. השואה ומלחמות הקיום של ישראל, עבור הדור הצעיר יהיו סוג של לימוד היסטוריה, ולא זיכרון אישי. אני שייך לדור האחרון שעוד נמצא בשוק העבודה שעבורו מלחמת יום הכיפורים אינה היסטוריה, אלא זיכרון ילדות מוחשי. עבורי אביגדור קהלני, רפי נוי, אמי (אברהם) פלנט שהלך לאחרונה לעולמו, הם לא אגדות, אלא המפקדים שלי בשירות הסדיר. אני הייתי תותחן הטנק של רפי נוי, בעל עיטור המופת ממלחמת יום הכיפורים, כשהיה . עבורי רפי נוי הוא לא היסטוריה, הוא 7 מפקד חטיבה המציאות שלי בשירות הסדיר. אני מכיר אותו אישית. ומה על הדור הבא? עבורו הם יהיו רק היסטוריה, לא מציאות. האם רק ההיסטוריה תחזיק כאן את אותם משכילות ומשכילים? אני בספק גדול. זו דאגתי הגדולה ביותר כיום לאור המגמות הדמוגרפיות המתרחשות בישראל, וזה עוד מבלי להזכיר את האיומים הדמוגרפיים שבהם ישראל נתונה מחוץ, לאור המצב המתדרדר בלבנון, בסוריה, ברצועת עזה ובתחומי הרשות הפלסטינית, אבל זה כבר לא תלוי בנו. הספר עוסק רק במה שכן תלוי בנו". פרופ' און וינקלר הוא ראש החוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם באוניברסיטת חיפה. תחומי מחקריו העיקריים הם ההיסטוריה הדמוגרפית והכלכלית של המזרח התיכון המודרני. האישי של כל אחד מאיתנו, אלא גם לעלייה חדה ביוקר המחיה. ומי סובל מכך? ומי יברח מכאן? נכון, התשובה ברורה, והיא אותה התשובה על כל השאלות הקודמות – הדור הצעיר והמשכיל". הצפיפות מדאיגה אותך? החברה הישראלית מתקשה לספק שירותים לכל כך הרבה אנשים "החבר'ה באוצר מופתעים כל הזמן – מהמחסור במים, מהמחסור בבתי הספר לרפואה, ומשלל תופעות הנגזרות מגידול האוכלוסין הכל כך מהיר בישראל. תראה איך נראים בתי חולים: כל הצוות המובחר והמופלא הזה, שחלק לא מבוטל ממנו הם מהעלייה , כבר פורש ובעוד שנים לא 90־ הגדולה של שנות ה רבות יפרוש כולו. נסה לקבוע תור לרופא מקצועי בזמן סביר. אין היצע, וקופות החולים מודעות לכך, אולם אין להן סיכוי לתת מענה סביר לאור קצב גידול האוכלוסין המהיר ורמת התקצוב הקיימת. אז מה עושים? אם אני לא יכול להגיע לרופא מקצועי בזמן סביר, אלך לרופא פרטי דרך הביטוח הפרטי. כלומר, אשלם מכיסי על שירות שאני משלם עליו מיסים, אולם איני מקבל שירות סביר. המשמעות? עוד עלייה ביוקר המחיה". "אפילו חלק מעובדי המגזר הציבורי נהנים מביטוח בריאות פרטי. למה? כי גם לממשלה ברור שהרפואה הציבורית הפכה להיות רפואת חירום בלבד לבני המעמד הבינוני והגבוה. מי ימתין לרופא עור או כל רופא מקצועי אחר כל כך הרבה זמן, שלא לדבר על ניתוחים אלקטיביים? ובינתיים מספר מיטות בבתי החולים לנפש נמצא בישראל במגמת ירידה כבר שלושים שנה. זה לא בגלל שמספר המיטות קטן, אלא שהגידול במספר המיטות ולא מצליח להדביק את קצב גידול האוכלוסין. "בבתי הספר - אותו הדבר: כולנו זוכרים את 'מחאת הסרדינים'. תראה איך נראה בית ספר ציבורי, כמה שהוא צפוף. "עכשיו, אתה רוצה להסתכל על העתיד בעוד שלושה עשורים? קח את כל מה שקורה היום ותכפיל פי שניים. כלומר, אם היום אתה ממתין חודשיים לרופא מקצועי – תמתין זמן כפול. המיסוי יגדל, יצטרכו לגבות יותר ארנונה מהאוכלוסייה שמשלמת, כי האוכלוסייה הענייה גדלה בקצב מהיר יותר מהאוכלוסייה המבוססת. הצפיפות תגבר. אם לוקח היום שעה וחצי להגיע מתל אביב לירושלים ייקח שלוש שעות. שאלתי את הסטודנטים שלי: 'מה יותר קרוב היום: נסיעה מחדרה לירושלים באוטו, מרחק של פחות ממאה קילומטר, בשעות העומס, או טיסה מנתב"ג לרומא?' לכל מי שיגיד: 'סע בתחבורה ציבורית', אז לאור מצבה העגום של התחבורה הציבורית בישראל, זה לא יותר מהיר, וגם זה רק בתנאי שהיא בכלל עובדת ושלא