ASCOLA_7_Jun-2022

אסכולה 40 07 החשובים ברשת של יצירה תרבותית. לכאורה נדמה כי הרשת ההיסטורית ידועה וקבועה ולא צפויות בה כלל הפתעות. זאת, בניגוד לרשת הספרות העכשווית הדינמית והמשתנה. אבל למען האמת, לא כך הדבר. גם כאשר אנחנו מסתכלים אל העבר ומנסים לתאר מהלכים היסטוריים־ספרותיים, אנחנו שוב ושוב מעצבים מחדש את הסיפור ההיסטורי, ולמעשה מכתיבים תפיסה אבולוציונית קונקרטית. האם נכון היום, בעידן שבו הנרטיבים הגדולים מתמוטטים, להעמיד כרכים כאלה, שיש בהם הצהרה ברורה של קנון וסמכות אקדמית? מצד אחד, אם נדבק ברעיון שהוראת הספרות תפקידה להעניק כלים ותובנות שיאפשרו להציע כיוונים, חיבורים, קשרים והקשרים תרבותיים וספרותיים, ולהשאיר את מלאכת הפרשנות, ההבנה וההשראה לקוראי הספרות – ייתכן שהפרויקט כולו מיותר ומצביע על שמרנות אקדמית; אולי אין לו כלל מקום בתוך תרבות של נרטיבים מנוגדים וביטול ההיררכיות. אבל מצד שני, אני מאמינה כי כתיבת היסטוריוגרפיה בימינו היא חלק מהמחויבות שלנו לדורות הבאים, אשר כבר מזמן שכחו יוצרים חשובים שהתוו דרך בתולדותיה של הספרות העברית. מי נחשף היום ליצירתו של מנדלי מוכר ספרים או של ברנר? מי מכיר את שירתו של יל"ג או את יצירתו של סמולנסקין? מי יכול לקרוא את יצירותיהם של אלתרמן ולאה גולדברג, לא רק דרך הפריזמה של שיריהם המולחנים, אלא דרך ההקשר התרבותי של פעולותיהם? ומי יכול לקחת ספר של עגנון ולקרוא אותו מתחילתו ועד סופו? מבקשים להציג את תולדות הספרות העברית כרכי האקלים ההיסטורי, האידיאולוגי והאינטלקטואלי ששררבתחנות השונות של תולדות הספרות העברית, את התמורות החברתיות, הכלכליות והפוליטיות, את האירועים ההיסטוריים המרכזיים, וכמובן את המגמות הפואטיות השונות ואת מקורות ההשפעה – מהשורשים היהודיים ועד לספרות ולתרבות הזרה שבתוכה פעלו היוצרים, מהגישות השונות לחקר הספרות ודרך , מרכז או שוליים השינויים שחלו בהן. כמו בספר גם כרכים אלה כוללים מידע ביוגרפי על היוצרים ועל החוקרים של הספרות העברית, אלא שכאן היה צורך במתן רקע רחב יותר ובביאורי מילים והקשרים שנגישים פחות לקוראת בת־ימינו. אין ספק כי כאשר אנחנו עוסקים בהיסטוריה של הספרות, הגיבורים הראשיים והצמתים המרכזיים של רשת היצירה הם היוצרים והיוצרות עצמם. אבל מי מחליט אילו יוצרים חשובים יותר מאחרים? מי היו עמודי התווך של הספרות העברית? במי ראוי לעסוק בהרחבה, ומי יוזכר רק בהערת שוליים? שוב אנחנו מגלים כי בידינו הכוח להמליך מלכים ולהדיח אחרים, וכל ניסיון לכתוב או להתמקד ביוצר או בנושא מסוים יהיה תמיד על חשבון יוצרים או נושאים אחרים. הניסיון למשמע את ההיסטוריה, לדון באסכולות ספרותיות ולבנות נרטיב, יוצר מבנה של קנוניזציה שלא ניתן להימלט ממנו. כדי להעניק את הידע המסודר לא רק בסוגיית היוצרים והיצירות, אלא גם בסוגיית ההיסטוריה של מחקר הספרות העברית, בחרנו להציג את תולדות הספרות העברית דרך התבססות על הנרטיב המסורתי של המחקר, המניח כי הספרות העברית נוצרה על יסוד תפיסה של יצירת ספרות של אומה, ולכן השיקה בנקודות רבות למפעל הציוני ושיקפה את אופיו. ואולם, בצד הנרטיב הזה, בחרנו לבחון את הספרות העברית גם מזוויות אחרות, ולנסות פה ושם לערער על כוחו של הנרטיב או להצביע עליו. דוגמאות לכך הן ההתמקדות במקומן של הנשים בתקופת ההשכלה, ובראשן רחל מורפורגו, הקריאות החדשות של דוד פוגל או של אורי ניסן גנסין והניסיון להבין את מרכזיות יצירתם, ואת הסירוב לדחוק אל הפינה את שירתם של אורי צבי גרינברג ושל אלכסנדר פן רק משום שהיוו שוליים פוליטיים. 51 המשך בעמוד "כתיבת היסטורגרפיה בימנו היא חלק מהמחויבות שלנו לדורות הבאים" עדי קיסר, ריטה קוגן, קלקידן קסא מששה. צילומי מסך ערוץ של Youtube־ ה "ערס פואטיקה" של "ערס פואטיקה" Youtube צילומי מסך: ערוץ ה