ASCOLA_7_Jun-2022

אסכולה 37 07 שאלות במקום תשובות אלמוג בהר נמנה עם קבוצת יוצרים מזרחים שגדלו בישראל בשנות השבעים והשמונים, ומנסים להגדיר מחדש את הזהות התרבותית הערבית ששורשיה נגדעו באורח אלים על ידי התרבות ההגמונית אני דנה בסיפור מרכז או שוליים האשכנזית. בספר של בהר "אנא מן אל־יהוד", המציג תמונה פנטסטית קפקאית שבה הגיבור מופתע לגלות טרנספורמציה שחלה באופן דיבורו כאשר נוסף לו מבטא ערבי. המבטא הזה מרתיע את הסובבים אותו, ואף שאיננו יודע מילה בערבית הוא נתפס כאיום בטחוני. הסיפור ממשיך להתפתח באותו מסלול כאשר המבטאים הזרים, לפי ארצות המוצא של ההורים ושל הסבים, חודרים לתוך הדיבור של האנשים ויוצרים בליל של שפות. יצירות נוספות של בהר מוזכרות ונידונות בספר, ביניהן השירים המוקדשים לארז ביטון, וכן סיפורו "אמירה בת סלימה" המוקדש למשוררת אמירה הס. וביוצרים אחרים. במחקרים שלי אני עוסקת ביוצרים שיש להם מעמד קנוני מוסכם, כמו א"ב יהושע ועמוס עוז, וכן ביוצרים שניהלו ומנהלים מערכות יחסים מורכבות עם המרכז הספרותי, כמו אורלי קסטל מרכז או שוליים בלום, רונית מטלון ויורם קניוק. ב בחרתי במשקפיים מסוימים, בנרטיב מסוים, המפנה זרקור אל הפריפריה הספרותית, ומבקש לערער את הגבולות של הקנון הספרותי. להגיע אל אלה שעדיין לא כבשו לעצמם מקום של כבוד בפנתיאון של הספרות הישראלית, והם כותבים ומפרסמים, ובונים לעצמם קהילת קוראים בימים אלו ממש. משום כך, אין זה מפתיע שאחרי שראה אור הספר התחלתי לקבל פידבקים מהיוצרים עצמם. היו כאלה שאהבו את מה שהצגתי, שלא ידעו "שהם כאלה", שלמדו משהו על יצירתם, או שבכלל שמחו להיכלל בספר לימוד; והיו כאלה שטענו לשיבושים, שדרשו תיקונים, ושאולי התאכזבו מהמקום הלא־מספיק מכובד שניתן להם. מבין כל התגובות, אני רוצה להתייחס לתגובתו של המשורר והסופר אלמוג בהר.