ASCOLA_7_Jun-2022

אסכולה 23 07 אחד המשברים הקשים ביותר שבהם נאלצת לטפל ביחד עם ההנהלה, היה השביתה הגדולה .2009־ של הסגל הזוטר ב "זאת הייתה חוויה טראומטית כי נאלצנו להתמודד עם מצב בלתי מוכר. בפעם הראשונה קבוצה באו"פ התאגדה ודרשה לחתום על הסכם קיבוצי, וההנהלה באו"פ לא הכירה בכך עד אז, עם ארגון שלא ידענו על קיומו, 'כוח לעובדים'. היו לכך הרבה השלכות. 'כוח לעובדים' היו מיליטנטיים מאוד, אבל בסופו של יום השכל הישר גבר על הרגשות והגענו להבנות, ומאז העבודה מול הסגל הזוטר מתנהלת בצורה הוגנת מאוד, ושני הצדדים מגיעים להבנות בלי פיצוצים. אני אדם מתון מטבעי, ומאמין בהתנהלות בדרך של מתינות. אני זוכר שהגענו לדיונים במוצאי שבת והייתה אווירה קשה מאוד. אבל הסכם העבודה אליו הגענו הוכיח את עצמו עד היום, ובכך חוזקו". מה התוכניות שלך לפרישה? אתה הולך לדוג? "לא הולך לדוג, ולא לגדל פרחים או ירקות. אני נשאר במועצת האו"פ ומקווה להמשיך לתרום במסגרת זו. הצעתי ליו"ר החדש את מלוא עזרתי וסיועי בכניסה חלקה לתפקיד. מעבר לכך, אני מתכוון להמשיך להיות פעיל במועצת האוניברסיטה ולהמשיך בעיסוקי כדירקטור בחברה ציבורית ויו"ר של שתי קרנות השקעה. אני גם יו"ר בהתנדבות של חבר הנאמנים של קרן וולף שעוסקת בנושאים הקרובים לליבי, כך שלא אהיה מחוסר עבודה. לבסוף חשוב לי לומר שללא מסירות העובדים ותרומתם הן של אנשי הסגל האקדמי הבכיר, מרכזי ההוראה המנחים וכמובן העובדים המנהליים בתחומים השונים, אי אפשר היה להגיע להישגים שהאו"פ הגיעה אליהם." "אני לא הולך לדוג ולא לגדל ירקות. אני נשאר במועצת האו"פ ומקווה להמשיך לתרום במסגרת זו. ממילא אשתי לא תרשה לי להסתובב בבית בלי מעש" צילום: עודד קרני