ASCOLA_7_Jun-2022

אסכולה 22 07 עולה – מה הטעם לקבוע מסמרות? למה לא לתת אפשרות בחירה? "הסוגיה של גיל באקדמיה היא מורכבת. לאחרונה גייסנו בחזרה פרופסורים אמריטוס שפרשו, כדי שיהיה לנו המספר הנדרש של פרופסורים חברים לצורך אישור , ואני חושב 73 התואר. אני פרשתי מעבודה סדירה בגיל תרמתי הרבה 73 לגיל 67 שבגילים שבין גיל הפרישה למקום העבודה שלי ולארגונים בהם הייתי מעורב ואני אני עדיין יכול לתרום. אז קשה לקבוע 75 חש שגם בגיל בעניין הזה. אני חושב שעם העלייה בתוחלת החיים יש מקום לחשוב על שינוי גיל הפרישה. אני חושב שצריך להשוות את גיל הפרישה בין נשים לגברים, כי לא ברור לי מה ההבדל. אני חושב גם שיש מקום לחשיבה מחדש על גיל הפרישה בכלל, באופן שיאפשר לתת אופציית , חש מיצוי ורוצה 70 או 67 , בחירה. מי שבגיל מסוים לפרוש, אפשר לתת לו לפרוש, אבל אנשים שרוצים להמשיך ולתרום צריך לאפשר להם. , ולנו עד לא מזמן היה ראש 79 "בארה"ב יש נשיא בן . הרפואה המפותחת היום 70 ממשלה שעבר את גיל מאפשרת לאנשים מבוגרים להיות בשיא כוחם. יש מקום לחשוב על זה. בוועד המנהל הייתי שמח דווקא להשפעה הפוכה – שיותר אנשים צעירים ייכנסו. הבעיה היא שלאנשים צעירים אין זמן לעשות דברים בהתנדבות, כי בגיל ארבעים עסוקים בגידול ילדים ובבניית הקריירה, כך שקשה למצוא מתנדבים בגילים האלה". היית חבר בוועד המנהל לצד חמישה נשיאים – אלי ניסים, גרשון בן־שחר, חגית מסר-ירון, קובי מצר וכעת - מימי איזנשטדט. איך התאמת את עצמך כל פעם לנשיא או לנשיאה חדשים? "ראשית, אני חייב לציין שאני זוקף לזכותי את בחירת הנשיאה הראשונה לאו"פ, חגית מסר-ירון. ראיתי בכך דבר חיובי שתהיה נשיאה, ובאמת היא הייתה נשיאה טובה. אני גם רגיל מהבית להיות מוקף בנשים: יש לי שלוש בנות ואישה, כך שאצלי זה עניין שבשגרה. אנחנו כבר עם נשיאה שנייה כיום, עם מימי (איזנשטדט), ואני חושב שזאת התפתחות חיובית. אנחנו מקבלים דיווח שוטף בוועד המנהל מהממונה על שוויון מגדרי, שעם . השנים מספרן של הנשים בתחומים שונים עולה "מבחינה מקצועית נטו, אני לא רואה הבדל בין הנשיאים לבין הנשיאות. אני חושב שההבדלים לא נגזרים מהמגדר, אלא מהאופי של האנשים. אם אתה או את עם טמפרמנט כזה או אחר הוא יבוא לידי ביטוי בדרך הניהול. היו נשיאים או נשיאות יותר מוחצנים אשר עמדו על שלהם לעומת נשיאים שקטים יותר. אין לי העדפה מובהקת – לכל דרך ניהול יש יתרונות וחסרונות, ואין זה קשור למגדר. "בתפקיד שלי הייתי אחראי לבחור בנשיאים, לאשר תקציבים, לשמש כיו"ר ועדת הכספים. זאת אחריות גדולה על הכתפיים, והרגשתי כמו שליח ציבור בראש השנה וביום כיפור, ממש כך. אני גם זה שהציע לדורית ביניש נשיאת בית המשפט העליון בדימוס לשמש נגידת המועצה, ושכנעתי אותה לקחת את התפקיד. מבחינתי העובדה שיש כיום גם נגידה, גם נשיאה וגם מנכ"לית היא הישג משולש. פה אנחנו, הגברים, במיעוט. טוב להיות מובילים גם בתחום הזה". פיקדת על המעבר מרמת אביב לרעננה, מעבר שנעשה למורת רוחו של הסגל האקדמי באו"פ. בדיעבד, צדקתם? "ללא ספק. זה היה תהליך לא פשוט, עם הרבה התנגדויות, כי אנשים לא רצו לצאת מתל אביב. המעבר היה הכרחי כי תנאי העבודה בקמפוס ברמת אביב הפכו בלתי נסבלים מבחינת הצפיפות. כשאנשים ראו את מרחבי העבודה ואת הקמפוס המפואר ברעננה הם השתכנעו והתנגדותם התמתנה. "אגב, לא רק הסגל האקדמי התנגד למעבר שלנו לכאן; גם תושבי רעננה התנגדו. עיריית רעננה הקצתה את הקרקע, משפחת רוטשילד תרמה את הכסף לבניית הבניין, אבל האנשים שגרים בסביבה פחדו מהצפיפות, מריבוי המכוניות ומהרעש. זאת, אגב, הסיבה שהיציאה , ואין אפשרות 4 מהקמפוס היא רק לכביש מספר להיכנס אליו מתוך רעננה. בדיעבד, תושבי רעננה הבינו שלא מדובר בקמפוס רגיל עם אלפי סטודנטים שמגיעים בתחילת הסמסטר ויוצרים המולה מרובה. בסוף הצלחנו לשכנע את כולם שהתוכנית טובה והגענו אל המנוחה והנחלה. עובדי האו"פ נהנים מאוד מהקמפוס ברעננה".