ASCOLA_7_Jun-2022

ה'נדמה'. כי חלק לא מתייקר. קודם כל, עובדתית סל הקניות של הצרכן הישראלי עלה בשנה האחרונה אחוזים. זה אמנם לא כולל את מחירי הדיור 3.6־ ב אחוזים הם 3.6 שאליהם אתייחס מיד, אבל כשלעצמו אמנם אינפלציה גבוהה יותר מאשר חוותה ישראל אשתקד, אבל עדיין נמוכה מעליות המחירים במדינות מפותחות אחרות. בארה"ב נרשמה אינפלציה של אחוזים, ביורו חמישה אחוזים. נכון שיש מוצרים 8.5 בישראל שמתייקרים באופן משמעותי ונותנים תחושה של התייקרות מואצת, אבל יש גם מוצרים שמחיריהם יורדים. כך למשל הביגוד וההנעלה ירדו בערך בשבעה אחוזים. הציבור מודאג מעליית המזון. בסוף זה מוצר הצריכה המרכזי, ובסופר מרקטים אכן המחירים עלו. אחוזים, וזאת בהחלט עלייה 3.5־ "המזון באמת עלה ב מהירה מכפי שהייתה קודם לכן. הסיבות לכך מגוונות: שרשרת אספקה בעייתית כולל חברות שנסגרו בעקבות הקורונה, עלייה בעלות של השינוע של תעבורה ימית, עלייה בחומרי הגלם, עלייה במחירי הנפט ועוד. אלה סיבות גלובליות. בחלק מהתחומים רמת המחירים שלנו גבוהה באופן יחסי למדינות מקבילות עם תוצר דומה לנפש, וזה בא לידי ביטוי בעיקר במחירי מזון, למשל במוצרי חלב ואחרים. חלק מזה נובע מהעובדה שהמשק לא פתוח לייבוא והצרכן משלם את מחיר ההגנה על התוצרת המקומית. בנוסף יש עלויות כמו כשרות ואבטחה וגם רגולציה מאד ספציפית על מוצרים מיובאים במקום תקנים של האיחוד האירופי למשל. צריכה להיות גם יותר אכיפה של רשות התחרות על התחרות בענף הקמעונאי. "אבל אחרי שמנינו את כל הבעיות האלה חשוב לציין שעליית המחירים כפי שהיא נמדדת לאורך זמן, ולא באופן רגעי, היא מאד מתונה. ולאורך זמן השכר במשק עלה ריאלית יותר מהעלייה של האינפלציה. כשאני מסתכלת על העשור האחרון, השכר הריאלי עלה בסדר אחוזים לשנה. יש לזכור שגם רמת החיים 3-2 גודל של עלתה משמעותית, גם בקרב רמות השכר הנמוכות. זה לא אומר כמובן שאין פערים בחברה, והקורונה אף הרחיבה את הפערים הללו בין שכבות אוכלוסייה שונות. "אני לא מודאגת מעלייה זמנית באינפלציה, אבל אני כן חושבת שחשוב לדחוף עוד תחרות בענפים נוספים כמו שעשו בזמנו בהצלחה בתחום הסלולרי, וכמו שמתקיימת עכשיו בתחום השירותים הפיננסיים. יש תחומים נוספים שצריך להרחיב בהם את הרפורמות שיגבירו תחרות ויגרמו להורדת מחירים". ומה בעניין הדיור? כבר למעלה מעשור מבטיחים שהתחלות בנייה יורידו או לפחות יבלמו את העלייה במחירי הדיור אבל זה לא קורה "אני חושבת שבתקופה האחרונה יש רצון אמיתי להגביר את קצב שחרור הקרקעות ולהגביר את התהליכים שיובילו לגידול בהיצע של דירות. אבל אני רוצה להדגיש בעיקר את הפתרון באמצעות דיור להשכרה, כי יש תפיסה דומיננטית, שאנשים צריכים לקנות דירה. אבל אם היה גידול משמעותי בהיצע של דירות להשכרה עם מחיר ידוע מראש, המאפשר לתת תמריצים ליזמים שיבנו במכוון לצורך זה, היה ניתן לספק את צורכי הדיור של אנשים צעירים בלי להכניס אותם להתחייבויות מעיקות וארוכות טווח. "ברור שצריך החלטות של מדיניות בהקשר הזה. החלטה עם פרויקט 'דירה להשכיר' 2014־ הייתה ב אלף דירות, אך בפועל ההחלטה 150 – דיברו אז על כמעט לא מומשה ונבנו רק אלפים בודדים. אני חושבת שהפתרונות צריכים לבוא במימדים הרבה יותר גדולים בכיוון הזה ולטווחים ארוכים יותר של שנה קדימה. כי כיום האופציה של 15 לפחות עשר או שכירות היא להיות תלוי בחסדי משכיר פרטי, אשר יכול להעלות את המחיר כאוות נפשו ואינו מחויב לחוזה ארוך טווח". לסיום, מהו החזון שלך למדינת ישראל בעתיד? "הייתי רוצה לראות מדינה שבה כל חלקי החברה משולבים בדרכם בחיי המדינה, בחיי הכלכלה ובחיים האזרחיים - כל אחד בדרכו, כל אחד לפי תפיסת עולמו. זה החזון שלי". קרנית פלוג היא סגנית נשיא למחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה ועמיתה בכירה ע"ש וויליאם דוידסון למדיניות כלכלית ומרצה באוניברסיטה העברית בירושלים. אסכולה 17 07