Ascola10web

7   אסכולה  10 להזרים מיליארדים לטובת חינוך, תעסוקה, תשתיות וכו', בכדי לחזק את היישובים שהוחרבו או ננטשו, ולאפשר חזרה לחיים של שגרה מלאה. הבעיה היא שהאמון הכללי של הציבור במנהלת (כמו בשאר מוסדות המדינה) הוא נמוך מאוד. בין היתר בגלל שהתוכניות הגרנדיוזיות לא מספיק מגובות במעשים בשטח. כבר עכשיו רואים שכנפי תקומה מקוצצות, וההתקדמות איטית ומהוססת. ברוב הקיבוצים שנפגעו לא התחילו כלל עבודות שיקום למרות שעבר יותר מחצי שנה מאז האסון (!) ככל שהזמן עובר, הלחץ והייאוש של האנשים מתעצם. אוטוטו אמורים להתארגן לשנת הלימודים הבאה. הזמן עובר, ואין תשובות מספקות. כדי שייווצר אמון שיתניע הליך שיקום אמיתי של אזור הנגב המערבי, צריכים להתרחש כמה תהליכי עומק משמעותיים. התנאי הבסיסי והראשון הוא טיפול אמיתי ודחוף שיוביל לפתרון סוגיית החטופים. אנשים מחוץ לנגב המערבי מתקשים להבין שבשבילנו החטופים הם לא "האנשים המסכנים האלה בשבי" אלא המשפחות והחברים שלנו, בשר מבשרנו. מהמועצה האזורית אשכול חטופים המוחזקים בידי חמאס – מספר עצום 54 לבדה עבור מועצה קטנה שבה כולם מכירים את כולם. סגירת הפרק הזה על ידי שחרור החטופים בעסקה תאפשר לנו להסתכל לעבר העידן הבא, עידן השיקום והבנייה מחדש. גורלם של אנשינו תלוי בין שמיים לארץ, ומצב זה לא נותן לנו מנוח. מדובר בפצע שמדמם בקהילה שלנו כל הזמן, ואין דרך לשים עליו תחבושת. ההבנה המתגברת שממשלת ישראל לא עושה ככל שביכולתה להוביל להחזרת החטופים מנחיתה מכה נוספת על הקהילות שלנו. צה"ל יוצא מהרצועה, חמאס משתלט מחדש, אלפי משאיות סיוע הומניטרי נכנסות לרצועה, ובמקביל נבנה נמל ימי. כל זה מתרחש מבלי להחזיר את החטופים. כל המנופים לעסקה ניתנו לחמאס בחינם על ידי הממשלה. עבור תושבי אשכול מדובר על אגרוף בבטן, והמשך לתחושה של חוסר אמון כבד בממשלה ובגופי המדינה. תהליך נוסף ובעל חשיבות עליונה הוא האמון במוסדות המדינה והצבא. בראש ובראשונה אמון ביטחוני שנובע במושב דקל (צילום: אבנר הופשטיין) Isis ניסיון לשקם קהילה פצועה: מבשלת הבירה