Ascola10web

57   אסכולה  10 להמשיך לעבוד. כי עם כל הכבוד למדינה שעוזרת ותומכת — בסוף צריך להחזיק בית וצריך גם לשקם אותו, לטפל בבני המשפחה האחרים ולדאוג לרווחתם. זה קודם כול. חשוב לי מאוד להעביר את המסר שצריך להמשיך ולתפקד, כי כך או כך מדובר באירוע עם עליות ומורדות שיכול להתארך הרבה זמן. “גם במקומות העבודה חשוב לתפקד. אני אמנם מאמינה שמעסיקים נוטים לעזור לעובד שיש לו קרוב משפחה חטוף, ולהתחשב בהם ככל הניתן. ועדיין, חשוב מאוד שלפחות אחד מבני הזוג ימשיך לעבוד ושתמשיך להיכנס הכנסה לתא המשפחתי כי המאבק עצמו עולה כסף וזמן. אני ראיתי את ההורים שלי, למשל, ממשיכים לעבוד וזה מה שהחזיק אותם, כי היתה להם שגרת יום, ועיסוקים שלא קשורים לבני ומזל שכך, כי במקרה שלנו מדובר בשלוש שנים וחצי שנמשכו כמו נצח. אז אני פונה למשפחות ואומרת אל תעצרו את החיים שלכם, כי כאשר אהוביכם יחזרו מהשבי תצטרכו להיות מסוגלים להכיל אותם ולא להיות מפורקים לגמרי. אני הייתי אז סטודנטית צעירה לתואר שני בבר אילן — ההורים שלי דחקו בי להמשך ללמוד ולעבוד ולא להפסיק את החיים האישיים שלי. “המאבק שלנו נמשך שלוש שנים וחצי שבהן אם אתה לא ממשיך לחיות אתה פשוט נגמר, ולכן כשאני רואה הורים בטלוויזיה נקרע לי הלב. יש לי גוש של בכי בגרון אפילו עכשיו כשאני חושבת על זה. וראיתי איך זה גמר את אבא שלי. אמא שלי היא מחזיקה מעמד, אבל אבא שלי — הלב והגוף שלו לא עמדו בזה והוא חלה ונפטר. אני מאוד מאמינה בחיבור בין גוף לנפש — וחבל לי שכך אבי סיים את חייו. את יכולה לתאר מעט מה עובר על משפחה בתקופה כזאת? “קשה לנו מאוד לתפוס אבל זאת רכבת הרים מטורפת. מאבדים איזון ומאבדים שפיות. אני זוכרת שהייתי נוסעת באוטובוס לעבודה ושומעת שברדיו מדברים על החיילים החטופים, שאין התקדמות ואין עסקה ואין בדל של מידע... ואני יורדת מהאוטובוס וחשה תחושת כאב קשה ופורצת בבכי תמרורים כדי לשחרר את המועקה. והרגשתי הכי לא היו רשתות חברתיות, שתורמות לפילוג ומאפשרות שׂיח מכפיש. המשפחות שלנו היו בקונצנזוס מוחלט, ולא נשמעו הרחשים הבעייתיים והניסיונות לפלג ביניהן או לתקוע ביניהן טריז כמו עכשיו. )Boaz Rottem / Alamy Stock Photo( יוגה לחטופים