Ascola10web

51   אסכולה  10 הציבור שחש כי המדינה ומוסדותיה זנחו אותו. בכך הפכה באופן חלקי מ"עיתונות מדווחת" ל"עיתונות משתתפת". הנוהל החדש, שאיש לא הכריז עליו באופן רשמי, וכנראה התרחש מעצמו באופן אורגני, כלל כמה מופעים ברורים ולא מוכרים מימי שגרה: 1 . לא משדרים סרטי סנאף, מסננים החוצה קטעים הפוגעים בפרטיות של הקורבנות ומשפחותיהם, ונזהרים עם מידע לא מבוסס אודות חטופים ונעדרים. 2 . "יורדים מהגדר" (או מהאולימפוס) ומאפשרים לציבור להציף באמצעות "הקו החם" התקשורתי את הצרכים המיידיים והמצוקות שגופי המדינה אינם מסוגלים להכיל או לטפל בהם – כאן זכורות בעיקר השעות הראשונות של השידורים שבהם הכתבים בדרום היוו ממש תחנת ממסר המסייעת להעביר מידע מהשטח אל כוחות ההצלה הבוששים לבוא. 3 . מתרכזים בעיקר, שומרים על איפוק, ומסייעים לציבור לעכל את הבשורות המרות והבלתי נתפסות. אולם ככל שהתארכה המערכה והסתבכו המטרות והיעדים (ונחשפו עוד ועוד מחדלים – לפני ואחרי השבעה באוקטובר) כך גם נתפסו אולפני הטלוויזיה בשבלול מוכר מסיבובים קודמים. הצורך למלא ב"אקטואליה" שעות שידור ארוכות באופן בלתי נתפס ניקז מחדש את כל החוליים הקבועים של התקשורת הישראלית: שטחיות, רדידות ועצלות מחשבתית. החל מחודשה השני של הלחימה בערך היה ניתן לעבור למתכונת שידורים צפופה פחות של אקטואליה. אלא שבמערכות הטלוויזיה חששו, מן הסתם, שדילול מסוים של כמות שידורי החדשות תתפרש כזלזול בציבור, חזרה לשגרה או טריוויאליזציה של האירועים האיומים. ולכן הקפידו )SOPA Images Limited / Alamy Stock Photo( לגבש סדר יום אקטואלי חדש. הפגנות נגד ההפיכה המשטרית בערוצים חששו מ"חזרה לשגרה" – ובחסות החשש הזה חזרו לשגרה. עוד ועוד שידורים ממושכים מהקיץ החמה ועד קיצה, עם הפוגות קלות בלבד לתוכניות ריאליטי רדודות.