Ascola10web

10  אסכולה   48  היום שאחרי: דחיב םיתרשמו תותרשמ , התקבלו נשים 1941 בארגון הפלמ"ח, שהוקם בשנת לחברות מרגע הקמתו. בפלמ"ח גם אומץ הרעיון של שוויון מוחלט בהכשרות ובתפקידים, ומשום כך נערכו אימונים משותפים לגברים ולנשים. ולכן הנשים שיכלו לעמוד בדרישות הפיזיות הקשות, ה"ג'דאיות" כמו שכונו אז, הצטרפו לפלמ"ח והתאמנו יחד עם הגברים. אולם בשנת הבינו שהשיטה הזאת מעלה קשיים, משום שמספר 1943 הנשים שיכולות לעמוד בעומסים פיזיים באופן זהה לגברים קטן יחסית. לאחר שיח ומחשבה בעניין הוחלט להפריד את האימונים וליצור את מה שהיום מכונה "סקאלה של עומסים", וכך נשים וגברים יוכלו להתאמן בנפרד אבל עדיין להילחם יחד למען מטרה משותפת. כתוצאה מתהליך זה עלה באופן משמעותי מספר הנשים בפלמ"ח, עד כדי ארבעים אחוז מן החברים. הדסה אביגדורי, הייתה לוחמת פלמ"ח שליוותה שיירות, כחלק מן התפקיד, לוחמות הפלמ"ח החביאו נשק על גופן כדי להקשות על הבריטים לעצור אותן, ויכלו גם להסתער. לימים אביגדורי אמרה על כך: "אנחנו היינו צריכות להילחם על הזכות להילחם". חלק מן הנשים הפכו לגיבורות תרבות, כמו נתיבה בן יהודה – לוחמת עזת נפש ששירתה כקצינת חבלה (הנדסה קרבית) בחטיבת יפתח ונטלה חלק במספר קרבות חשובים במלחמת העצמאות, ביניהם בקרב לכיבוש העיר צפת. אולם לצד זאת יש לציין כי במלחמת העצמאות חלה נסיגה מסוימת בשילוב נשים בלחימה, כאשר בראשית המלחמה הוצאו רוב הנשים מתפקידי לחימה בעקבות נפילתה של מרים שחור, לוחמת פלמ"ח שנפלה . 1947 בסיור בנגב יחד עם עוד חמישה מחבריה בנובמבר הפלסטינים התעללו בגופות הנופלים – דבר שזעזע את החברה היהודית – ובשל כך הוחלט להוציא נשים מתפקידי לחימה. אך נשים שהתעקשו להמשיך בתפקידיהן הקרביים, כמו נתיבה בן יהודה, הורשו לעשות כן. למרות השתתפותן של נשים בלחימה במלחמת העצמאות, המודל שלפיו הוקם צה"ל היה המודל הבריטי אשר קבע שנשים ימלאו תפקידי תומכות לחימה בלבד. זאת בין השאר בעקבות הניסיון של שירות נשות היישוב נשים 4,600־ בצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם השניה; כ התגייסו לסייע לבריטניה כחובשות, קשריות ונהגות, וכך 1949 סייעו למאמץ המלחמתי של בעלות הברית. בשנת תפקידים 25 נחקק חוק שירות ביטחון שבמסגרתו הוגדרו כ־ בלבד אשר נשים יוכלו למלא. אלו היו בעיקר תפקידי פקידות, רפואה, חינוך וכדומה – שנחשבו מתאימים לנשים על פי הסטריאוטיפ. כמה נשים עדיין היו פעילות 50־ בראשית שנות ה בתפקידים קרביים והצליחו למלא תפקידי לחימה כחריגות. כך למשל, יעל רום ובתיה אורני שימשו בתפקידי צוות אוויר בחיל האוויר, יעל רום כטייסת ובתיה אורני כנווטת. במעבר 890 שתיהן השתתפו במבצע מכבש להצנחת גדוד . בטקס 1956 המתלה, הפעולה שפתחה את מבצע קדש ב־ קבע דוד בן־גוריון כי נשים 1951 סיום קורס קצינות ב־ צריכות למלא את חובת הגיוס לצבא כגברים, כאשר אמר: "בהטילנו חובת השירות הצבאי על האישה – העלינו את האישה לשיא השוויון המוסרי בישראל [...] האישה בישראל נושאת באחריות העליונה של המדינה. אחריות הביטחון. שכם אחד עם הגבר". אופיו של שירות הנשים בצה"ל לא השתנה עד אמצע , כאשר בעקבות מלחמת יום הכיפורים 70־ שנות ה והמחדל הגדול התבצע תהליך משמעותי של בניין כוח בצה"ל, הוקמו עוד ועוד יחידות, והצורך בכוח אדם גדל. כתוצאה מכך, וכחלק מתהליך מיצוי הכוח, נשים החלו למלא תפקידים של גברים שנקראו בתורם למלא תפקידים קרביים. השיטה כונתה "אישה חליף גבר" – ונשים החלו למלא תפקידים שעד אז היו מוגבלים רק לגברים – למשל, במערכי הטכנולוגיה, התחזוקה והחימוש, הן נקראו למלא גם תפקידי הדרכה שונים, כמו למשל בפיקוד על הדרכת טירונים גברים שאינם קרביים ועוד. ביטלה הכנסת את התקנות שהסמיכו את 1987 בשנת שר הביטחון לקבוע תקנות שירות לנשים. שינוי זה היה למעשה השלב הראשון בפתיחת כלל התפקידים לנשים, מאחר שלאחר ביטולן התאפשרה הגשת בג"צ אליס מילר. מילר הייתה מהנדסת אווירונאוטיקה, עם רישיון טיס אזרחי, שביקשה לקבל זימון למיון לקורס טיס אך סורבה בשל היותה אישה. בעקבות פנייתה לבית הדין הגבוה השופטת שטרסברג־כהן כי נשים 1996 לצדק פסקה בשנת זכאיות לשוויון הזדמנויות פורמלי ומהותי, וסגירת מיונים לקורס טיס לנשים רק בשל היותן נשים פסולה. בפסק הדין כתבה השופטת: "בהתנגשות בין ערך השוויון לבין ערך ביטחון המדינה כפועל יוצא מצורכי הצבא, ניתן לראות את השופטת שטרסברג־כהן בבג"ץ מילר: "ביטחון המדינה איננו מילת קסם, ועדיפותו אינה קמה בכל מקרה ובכל נסיבות שהן ואינה שווה בכל רמה של ביטחון ושל פגיעה בו... חברה המכבדת את ערכי היסוד שלה צריכה להיות מוכנה לשלם מחיר סביר על מנת שערך השוויון לא יעמוד ככלי ריק מתוכן.