Ascola10web

41   אסכולה  10 2 . המודל הרב תרבותי הביקורתי – מודל זה מכתיב שינוי ביחסי הכוח ומדגיש את הסימטריה, כלומר את השאיפה לשוויון בעמדות הכוח בין המיעוט והרוב. 3 . המודל הקהילתי־חלוקתי – מודל זה מכיר באי־השוויון המבני בין ערבים ליהודים ודורש יצירת סדר חברתי חדש וחלוקה צודקת של כוח ומשאבים על מנת לתקן עוולות היסטוריות. הדוגמה הכי חזקה להבין את הניואנסים של הגישות השונות היא ההחלטה מי יעמוד בראש הפירמידה. "בגישה הליברלית, הראשונה, לא משנה מי עומד בראש הארגון; לפי הגישה השנייה, שמכתיבה שוויון, יהיו שני מנכ"לים, יהודי וערבי; ואילו לפי גישה השלישית יש למנות מנכ"ל ערבי כדי להביא לצדק חלוקתי. "המסקנה שלי אגב היא שעל מנת למקסם את הסיכויים בכיוון של החזון השוויוני, צריך לשנות את מאזני הכוח, ולכן צריך שני מנהלים, ערבי ויהודי, שני מורים בכיתה יהודי וערבי וכן הלאה. "קיוויתי שמתוך הניסיון המצטבר וההסדרים האלה בתוך בתי הספר יהיה ניתן להרחיב ולהשליך על מעגלים יותר רחבים, ש"יד ביד" תהיה מין עץ מניב פירות ומפרה את כל השדה, אבל ברור שזה לא המצב כיום. ,2011־ "אחת הסיבות שעזבתי כמנכ"ל את "יד ביד" ב שנים, הייתה התחושה שלא הצלחתי להקרין 14 אחרי ולהשפיע על מעגלים רחבים יותר. שבסוף הניסוי נשאר בתוך בתי ספר ולא זלג החוצה. "אני רציתי שזה יתרחב, ומצד שני הכוחות ההגמוניים רצו שנתמקד אך ורק בהקמת בתי ספר. אני רציתי להראות שבאמצעות בתי הספר הדו־לשוניים אפשר לבנות מודל לאופן שבו מדינת ישראל צריכה להתנהל מבחינה שפתית ותרבותית. אחת ההצלחות הצנועות שלי הייתה היומן הרב־תרבותי, שלצערי הפסיקו להפיק אותו ב"יד ביד". בנינו את מודל הדו־לשוניות שמביא לשינוי בתוך בתי הספר, אבל לא הצלחנו לפתח אותו מחוץ לבתי הספר ולאתגר את המציאות. "והיום אני שואל את עצמי: האם גנים ובתי ספר יכולים לשנות מציאות או שהם מקבעים הסדרים ישנים? ואני חושב שזה שני הדברים, זה גם וגם. אם מסתכלים על צפון אירלנד, היו שם יוזמות מלמטה למעלה להקים מסגרות משותפות של קתולים ופרוטסנטיים. השתתפו בהם משהו תלמידים, ואחרי ‘גוד פריידיי' (הסכם השלום 4000 כמו . וכאן בראשית הדרך כאשר 60,000־ ) זה הפך ל 1998 ב־ היינו בעידן של תקווה 1998 הקמנו את בתי הספר בשנת לשלום, קיווינו שבית הספר יהיה מיני־קוסמוס של מעגלי השלום. האינתיפאדה השנייה שינתה את המצב, וראו איפה אנו עומדים היום". אז אתה אופטימי או פסימי? "אני מטבעי אופטימי, ואני אמשיך לפעול למען המטרה של שלום ושוויון. אין לי תשובות על כל השאלות, אבל אני מנסה לעורר שאלות שיגרמו לאנשים לחשוב. אני רוצה שאנשים ילמדו ערבית על מנת שיוכלו לדבר עם השכן, או לפחות לדעת להגיד חג שמח לערבים בערבית. בימים הללו קשה לעשות דברים ביחד וקשה לדבר על תקווה ועל שלום. כבד לנו על הלב, גם לי. חלק מהקושי הוא שהמלחמה לא נגמרה ולא ברור לאן היא מובילה. קשה לשאול שאלות מוסריות בזמן מלחמתה והתלקחות, אבל אני ממשיך  לחלום ולהאמין שאפשר אחרת". ד"ר אמין ח'לף הוא מרצה לחינוך בקריה האקדמית אונו ובמכללה האקדמית לחינוך, מייסד־שותף של עמותת 'יד ביד' שבעה בתי ספר יהודיים־ערביים דו־לשוניים. 1998 שהקימה מאז המסקנה שלי היא שעל מנת למקסם את הסיכויים בכיוון של החזון השוויוני, צריך לשנות את מאזני הכוח, ולכן צריך שני מנהלים, ערבי ויהודי, שני מורים בכיתה, יהודי וערבי וכן הלאה. תלמידות ישראליות צעירות יהודיות וערביות משחקות ב"יד ביד", בית ספר דו־לשוני לילדים יהודים וערבים במערב ירושלים )Eddie Gerald / Alamy Stock Photo(