Ascola10web

10  אסכולה   40  היום שאחרי: ינושל־וד ךוניח להיכרות ולהפרכת דעות קדומות. המפגש בין שתי קבוצות שונות יוצר סיטואציה חדשה החורגת מן הנתק היום־יומי ביניהן, ומכאן להתנהגות ולצורות חשיבה חדשות. "אחת השאלות שליוו אותנו בבתי ספר בראשית הדרך הייתה: איך נציין את הימים הלאומיים – יום העצמאות והנכבה? איך אפשר לדבר על יום השואה או על יום האדמה? הוכחנו שאפשר. זה לא קל, אבל אפשרי. ביומן המשותף שאני יצרתי מופיעים לא רק החגים הדתיים אלא גם החגים הלאומיים. ואנחנו לא רק מציינים אותם בתוך היומן אלא גם מסבירים את המשמעות של כל חג וחג. מה זה עיד אל־אדחא? ומה זה פסח?" ח'לף מתמודד בספרו עם סוגיות שהפתרון שלהן מורכב במיוחד, ושהתנסה בהתמודדות איתן בבתי הספר שהקימה "יד ביד". למשל, סוגיית היחס לנרטיבים הלאומיים. "המורים היהודים התקשו להכיל את עמדותיהם ואת דרישותיהם הפוליטיות של עמיתיהם הפלסטינים", הוא כותב ומדגים: "כך, למשל, בסמינר הכשרה לצוות המורים של אחד מבתי הספר התקיים דיון על אופי המדינה הרצוי בעיניהם. המורים הפלסטינים טענו כי חברה שוויונית אמיתית משמעה הפיכתה של מדינת ישראל למדינת כל אזרחיה. מרבית המורים היהודים התקשו לקבל דרישה זו. מבחינתם, כל נסיגה מן המודל של מדינת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי משמעותה ויתור על זהותם הלאומית. תפיסתם שיקפה את העמדה המקובלת של השמאל הציוני הישראלי – שוויון בין הקבוצות משמעו שוויון בין הפרטים, ולא שוויון בין קולקטיבים לאומיים". עדיף לריב מאשר להשתיק מחלוקת? "בוא נסכם שלהשתיק ולהדחיק זה רע. להשתיק זה להתחבר לנרטיב של קורבנות. אם הציבור השכן לנו רוצה לכלותנו, אז זה או הם או אנחנו. כולנו יודעים שכאשר אנחנו מכחישים, משתיקים ומדחיקים משהו בתוכנו, אנחנו צריכים פסיכולוג כדי להתמודד. אם נשתיק את המחלוקות, זה יתפוצץ לכולנו בפרצוף. אז הדרך השנייה היא להתמודד איתן כבני אדם עם גורל משותף". שני מנהלים לשני עמים ח'לף אומר שיש שלוש גישות פילוסופיות להתמודד עם המצב של מיעוט ורוב: 1 . המודל הליברלי־הומניסטי – מודל זה מדגיש שאין לעסוק בסוגיות של פוליטיקה, אלא באדם ובזהותו האישית. )RickP 18:02, 17 June 2006 (UTC), CC BY-SA 3.0, via Wikimedia Commons( בית הספר "יד ביד – גשר על הוואדי" בכפר קרע, בעת הפנינג קהילתי