Ascola10web

39   אסכולה  10 גלנט בתחילת המלחמה. לא בני אדם על אף שגם שם יש נשים וילדים, ומשום מה הרוב של אזרחי המדינה היהודים לא מתקוממים מההשוואות האלה! זה מדאיג אותי. "הגישה השנייה, שאני מתחבר אליה גם באמונתי וגם בעשייה שלי מאז ומתמיד, היא, שיש כיום שני עמים, ואף אחד לא הולך מפה. ועכשיו בואו נדבר על שלום ועל שותפות, בלי להגיד ‘אבל', כי תמיד יש ‘אבל־ים', ותמיד יש כוכביות. זאת הגישה שאני חיפשתי, ואיתה הלכתי להקמת ‘יד ביד'. אני בעד לקחת את הדיון למקום הזה, שבו כשבונים בית ליד הבית שלך, או מושב ליד היישוב שלך, צריך לדאוג לאיכות החיים של כולם, ולהגיע להסכמות ‘איך אנחנו יכולים לחיות בהרמוניה וששני הצדדים ירוויחו'". מאיזה גיל אתה מאמין שאפשר למקסם את הגישה הזאת? "אנחנו אמרנו שנתחיל להפגיש את הילדים הכי מוקדם , שבו מתחילים הסטריאוטיפים להתפתח, 3 שאפשר, בגיל ונדאג שהילדים משני הצדדים ילמדו ויחיו במסגרת שוויונית. וכאן עלתה השאלה – מהו שוויון? בתי הספר שבנינו התבססו על שלושה עמודי תווך: דו לשוניות, רב־תרבותיות ודו־לאומיות. למשל, בעניין הרב־תרבותיות האמנו ששונות תרבותית היא לא גורם מרתיע, אלא דווקא יתרון שמעשיר את החיים. איך מתגברים על מחסום הפחד והדעה הקדומה, שרק הולכים וגוברים אחרי אירועים כמו השבעה באוקטובר? "כשאנחנו מדברים על בתי הספר, אני תמיד אהבתי לראות אותם במעגלים: המעגל המרכזי הוא הילדים, ומסביב הצוות החינוכי, ההורים, הקהילה הרחבה, משרד החינוך וכן הלאה, ויש להתקדם ממעגל למעגל כלפי חוץ. בראשית הדרך אנשים חשבו שאנחנו משוגעים. כשפגשתי את השותף אמרו לנו ‘אתם משוגעים! איך יהודים וערבים 1997 שלי ב־ יביאו את הילדים שלהם ללמוד ביחד בגיל הגן?' "אני זוכר שסיפרתי לאמא שלי שהבן הבכור שלי הלך לבלות אצל החבר היהודי שלו אחרי שעות הגן. היא הייתה בשוק. ואמרה לי: ‘מה? אתה משוגע! איך אתה שולח את הבן הקטן שלך לבד?! יעשו לו משהו!' אולי זאת תגובה מקבילה לתגובה של הישראלי הממוצע שאומר: ‘אתה משוגע. אם ניתן להם מדינה הם ישמידו אותנו'". איך זה מתבצע בפועל? "דרך הדברים הכי קטנים ופשוטים. ילד יהודי חוזר הביתה ודורש שבמקלדת שלו יתקינו שפה שלישית, ערבית. עד עתה המקלדת הייתה דו־שפתית, והילד מביא עוד סיפור הביתה: יש ערבית בעולם. וזה יכול לקרות רק דרך בית הספר. למשל, דרך למידה אודות הקבוצה האחרת: מפגש מתמשך שמוביל תלמידות ישראליות צעירות יהודיות וערביות משחקות ב"יד ביד", בית ספר דו־לשוני לילדים יהודים וערבים במערב ירושלים )Eddie Gerald / Alamy Stock Photo(