Ascola10web

10  אסכולה   36  היום שאחרי: דחיב םייחה הדילמה הבאה לידי ביטוי בפער בין גבולות הלאומיות לגבולות הפוליטיים של היחידה המדינית לא פסחה על הממלכתיות: התנועה הציונית. לטענתו של ניר קידר, בספרו ), הבחירה של 2009( התפיסה האזרחית של דוד בן גוריון במונח "ממלכתיות" כדי 20־ בן גוריון עוד בראשית המאה ה לתאר את המוסדות הציוניים הלאומיים לא הייתה אקראית, והיא נבעה לא רק מהיעדר מונח מוסכם בעברית למדינה. לטענת קידר, בן גוריון מצא קושי באימוץ המונח "לאומי" כמתאר את המוסדות המדינתיים או מעין־מדינתיים, מונח שבמדינות המערב משקף את הסימביוזה בין הקולקטיב הלאומי לזה האזרחי. הוא העדיף, אם כן, לתרגם את המונח המקביל ברוסית שביטא את מרכזיותה של המדינה בשימור היציבות החברתית וכסוכנת מודרניזציה, ולאור האופי הרב־אתני של החברה, כסוכנת של אינטגרציה חברתית. אם בתחילה היה המושג "ממלכתי" בבחינת מושג תיאורי, עם הכרזת הריבונות "ממלכתיות" הייתה למושג נורמטיבי, ביטוי לתודעת הריבונות. בכך, לא רק שהוא הצביע על אי־אפשרותה של לאומיות ישראלית. אם העדפת המונח "ממלכתי" על פני "לאומי" נבעה, לטענת קידר, מההכרה במציאות הדו־לאומית, הרי שככל שהאידיאולוגיה הממלכתית סימנה את גבולות האזרחות בישראל, היא עשתה זאת תוך הותרת האזרחים הערבים בחוץ. בשנים הראשונות ההבחנה בין הפנים לחוץ נקבעה על ). בעקבות ביטול 1966 – 1944 בסיס גבולות הממשל הצבאי ( הממשל הצבאי וכיבוש השטחים נוצר צורך לשרטט מחדש את הגבולות החברתיים, הלאומיים והאזרחיים. במיוחד עלה ) 48 הצורך להבחין בין הפלסטינים תושבי הקו הירוק (ערביי .) 67 לבין הפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה (ערביי גבולות האזרחות הממלכתית נדרשו להכיל את הראשונים, דבר שבא לידי ביטוי גם בהתארגנות הפוליטית החדשה בחברה הערבית ובתביעתה להכיר בו זמנית באזרחותם ובלאומיותם. אבל, כפי שרבים מהם כבר יודעים, זו נותרה אזרחות על תנאי. השאלה "מי אנחנו?" רלוונטית מתמיד במחקר מתמשך שעורכים ד"ר מוחמד מסאלחה ואנוכי אנו מבקשים להתעמק במשמעויותיה של האזרחות דרך הנעשה במערכת החינוך. לפני כשני עשורים התמקדנו בבתי ספר ייחודיים בחברה הערבית, שבדומה למתרחש בחברה היהודית קמו ונוהלו מתוך מעורבות של הורים, חלק ניכר מהם בנות ובני מעמד הביניים. אולם מעבר לדימיון, שניכר ביישום העיקרון הפוליטי של בחירת הורים בהצבת הילדים במרכז ובתוכנית לימודים המכוונת לטייב את הכישורים של הבוגרות והבוגרים בשוק עבודה ניאו־ליברלי, בתי ספר אלה התאפיינו בדגש על טיפוח הזהות הפלסטינית של התלמידים. בתי הספר השונים הציגו דרכים שונות להשיג זאת, אולם המשותף לכולם היה האתגור של משטר האזרחות הישראלי התובע מהאזרחים הפלסטינים להכיר תודה למדינה על זכויות האזרחות האינדיבידואליות (ה"ליברליות" בלשונו של יואב פלד) שמהן הם נהנים לכאורה. הממצאים שלנו העידו שהניתוח של פלד היה אופטימי מדי. ההורים ואנשי החינוך שהיו מעורבים בהקמת בתי הספר האלה תבעו את הזכויות שלהם כאזרחים, כפי שעשו מסמכי החזון הערביים שפורסמו בעשור הראשון של , ואילו המדינה השיבה להם בחקיקת חוק יסוד: 21 המאה ה־ ). במילים 2018( ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי אחרות, שיח האזרחות הממלכתי הבטיח את ייחודה Sabren zoabi, via Wikimedia( . דלאל אבו אמנה. ציוץ שהוביל לרדיפה )Commons