Ascola10web

23   אסכולה  10 נוסף על כך, תיקוני הגבול שבין ברית המועצות לפינלנד עם סיום מלחמת העולם השנייה, כמו גם ההגבלות שחלו על גודל הצבא הפיני ואיכותו, במסגרת הסכמים דו־צדדיים סובייטיים־פיניים, יכולים גם הם לשמש כתקדים כאן. ההצעה המובאת כאן נושאת בחובה יתרונות לכל הצדדים המעורבים: ישראל תזכה בשלום ובהכרה בין־לאומית ואזורית, תוך הבטחת האינטרסים שלה בחזית המזרחית. פלסטין תזכה לעצמאות המעוגנת בהסכמים בין־לאומיים. ירדן תזכה למעמד הדומה לזו של שוודיה בעידן המלחמה הקרה. היא תהפוך מ"מדינת חיץ" ל"מדינת שוליים" תוך הבטחת ריבונותה גם לנוכח הסכנה של אירידנטיזם פלסטיני המכרסם בה כיום. האזור כולו יזכה ליציבות, גם ללא פתרון לסכסוך הישראלי־איראני. זאת הודות ליצירת תת־מערכת הבנויה מלאומים המאזנים אלה את אלה, עם צמד מדינות ניטרליות בתווך, הפועלות יחדיו כחיץ אזורי. "שלום מאיזון" – אם לצטט את רמון ארון. לסיום, בהצעה המובאת כאן ישנן שתי תרומות נוספות החסרות ביוזמות השלום הקיימות: הראשונה – בהתייחס לאמירתו של הנשיא רייגן לעמיתו הסובייטי גורבצ'וב שבה טען כי "אנחנו חמושים כיוון שאיננו סומכים איש על רעהו, ואיננו סומכים איש על רעהו כיוון שאנחנו חמושים", ניכר כי הטיפול בממד האמון הוא בעל הקדימות, אם הכוונה היא לצאת ממעגל קסמים זה, המקושר לדילמת הביטחון. ההצעה המובאת כאן פותרת דילמה זו כיוון שעל פי הפרמטרים המוצעים מדינה פלסטינית עצמאית תהפוך למקור ליציבות אזורית, ולא לאי־יציבות, כפי שחוששים. השנייה – הסופר עמוס עוז טען בספרו "בעצם יש ) כי ישראל חווה למעשה 2002 , כאן שתי מלחמות" (כתר שתי מלחמות מקבילות: הראשונה היא המלחמה כנגד הפלסטינים, שלגביה קיימת הסכמה בציבור כי פתרונה יבוא לידי מימוש בחזון 'שתי המדינות'. המלחמה השנייה היא כנגד הפונדמנטליזם האיסלאמי, שלגביה אין מקום לפשרה. הטיעון שלי הוא כי החשש מהמלחמה השנייה, הוא הגורם להיעדר פתרון למלחמה הראשונה! בימים אלה אנחנו חווים מצב שבו ישראל, לראשונה בתולדותיה, מנהלת מלחמה רחבת היקף אל מול הפונדמנטליזם האסלאמי. והיה ומלחמת 'חרבות ברזל' בעזה, אשר אכן נופלת בקטגוריה זו, תביא לעקירת החמאס מרצועת עזה והדיפת החזבאללה אל מעבר לליטני (בהתאם ), הרי שלפנינו 2006־ מ 1701 להחלטת מועצת הביטחון הזדמנות חסרת תקדים: הוואקום אשר ייווצר במקום שבו הארגונים הפונדמנטליסטיים עמדו קודם לכן והרחקתם מקרבה מיידית לגבולות ישראל עשוי לפנות מקום למאמץ מוצלח להבאת הסכסוך הישראלי־פלסטיני לפתרון קבע. במילים אחרות – פתרון המלחמה הראשונה, תוך ניהול אפקטיבי של זו השנייה. אין ספק כי הדרך קדימה אינה קלה, אולם לא ניתן להגזים בחשיבותה של דיפלומטיה אזורית ובין־לאומית במקרה זה. אי ניצול המצב שנוצר לכדי יצירת מציאות חדשה, אין  פירושה רק 'עוד מאותו הדבר', אלא נפילה אלי תהום. ד"ר אריה גרוניק הוא מרכז הוראה באו"פ בעברו. כיום מלמד בתכנית לפתרון קונפליקטים וגישור באוניברסיטת תל אביב ופעיל במטה משפחות החטופים. ראש הממשלה בנימין נתניהו, מרכז בגין סאדאת למחקרים אסטרטגיים, אוניברסיטת בר־אילן (לע"מ / עמוס בן גרשום)