Asad-Azi_Shai-Yehezkelli-Catalog

20 לצד היהודי הנודד, ישנם דימויים נוספים החוזרים בציוריו של יחזקאלי והמלווים אותו משחר ילדותו: עצי דקל, כפות תמרים, שופרות וראשי תיבות המסמלים ציטוטים מקראיים. הדקל חוזר ומופיע כציון מטאפורי לעולמות תרבות קדומים כמו מצרים, מסופוטמיה ואזור הים התיכון. הוא טעון במיתוסים רבים ונחשב במצרים העתיקה כסגולה לאריכות ימים, לפוריות, לגבריות ולריפוי פצעים. טקסטים ספרותיים רבים עוסקים בעמידתו הגאה ובקומתו התמירה, באשכולות פירותיו עתירי המתיקות, בעושר זניו השונים, במראהו המיוחד וביכולתו להתמודד עם תנאי מזג אוויר קיצוניים ומדבריים. , הדמות (או אולי אלו מה עשיתי שזה מגיע לי בציור שתיים?) פורשת בפליאה את ידיה אשר נראות כשתי כפות תמרים סגולות. הן מזכירות את הרִגשון הידוע והשימושי המבטא חוסר ביטחון או חוסר אונים. ראש בלון צהוב (סמיילי) עם הבעת פנים רצינית, סיגריה בפיו, מרחף בחלק השמאלי של הציור, ובחלק הימני 2020 , מה עשיתי שזה מגיע לי שי יחזקאלי, 2020 , ללא כותרת שי יחזקאלי, כתם חום הנראה כמגבעת או כנעל הפוכה, ממנה עולים אדים ועננה לבנה, בדומה להילה שבציורי קדושים נוצריים. שני תווים אדומים מרמזים על אפשרות לקרוא את הציור כמקצב מוזיקלי, שבו אברי הציור נעים על פי הקצב. , הדמות המרכזית היא עץ דקל ללא כותרת בציור שראשו בשמיים ורגלו האחת, כף תמרים, נטועה בקרקע. נראה שהוא מנסה להתייצב ולמצוא נקודת עגינה מאוזנת, כמו רקדן המבצע פירואט מרהיב.