Makom-Al-Makom_catalog-new

9 "שִׁיר לַמַּעֲלוֹת: אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי;" שהרבני מצטט את שורות הפיוט מתהילים קכ"א. דוד המלך נושא עיניו אל ההרים ושואל: "מאין יבוא עזרי;" התשובה תגיע מתוך האין, מתוך החוסר, היא גלומה בגוף השאלה. כפל המשמעות, עת השאלה היא גם התשובה, צופן בחובו עומק רב של אפשרויות – גם הבעיה וגם הפתרון, גם פסימיות וגם אופטימיות. בין שאילת שאלות למתן תשובות עבודותיו של אולמן מתאפיינות באמירות רב משמעותיות 2 "כל השנים עבדתי... על יחסים בין ניגודים ושאילת שאלות". יצירתו 3 ושאלות פתוחות, באופן הפתוח לפרשנויות: "העבודה שלי היא לנסח שאלות וככל האפשר, שיהיו טובות". מתאפיינת בשאיפה לצמצום ובזיקוק הרעיון עד לבסיס הדברים ומהותם. את צורותיו האוניברסליות, ובהן כסא, בית, בור, כוס, הוא מתמצת לבסיס מופשט, ראשוני ומהותי. הוא מזמין כל צופה להרגיש ולפרש מנקודת מבטו האישית, בהתאם למציאות הדינמית, לכוחות הטבע, לזרימת החיים, ולערכי השיח היומיומי. המשמעות של מקום ושל בית, של היעדר ושל ריק, של אדמה ומקום, היא משמעות מטאפיזית ונשגבת, אך בד בבד גם ארצית וחושית. ״דיאלוג הוא כמו תמיד אצל אולמן 4 האוצר יגאל צלמונה כותב במאמר לתערוכה "כלים שלובים" בגלריה גבעון: רכיב בלתי נפרד של יצירתו והגותו. אחד מסימני הייחוד ביצירתו הוא החיבור שהיא עושה בין מערכות נפרדות של זמן ומרחב. כל אחת מעבודותיו מעוגנת בזמן הארוך מאוד של התופעות הטבעיות, האסטרונומיות והפיזיקליות, אך באותה עת עוסקת במשך הביניים של האתיקה והערכים האנושיים – וגם בזמן הקצר מאוד והמיידי של האירועים ההיסטוריים והפוליטיקה״. בעבודותיו של שהרבני, בהקרנות על גבי שולחנות החול, ובהדפסים הדיגיטליים המוצגים על קיר הבטון העצום בגלריה, מתקיים מתח מתמיד בין המתרחש מול עיניו של הצופה, שהוא יפה ומעורר השתאות, לבין המשמעות של אותן התרחשויות. תוך התעמקות וחקירת התופעות הטבעיות והפיזיקליות הוא מעלה מושגים של עולם מתפרק, לא יציב, נזיל, נקבר בחול, לא צפוי, ומשתנה ללא הפסק. זהו עולם המערער ללא הרף על המוּכר, הקיים, הצפוי והנשלט. אולמן נוגע באופן לא שגרתי במושגים בסיסיים הקרובים לאדם באשר הוא אדם. הוא עוסק בחיים, במקום, ובחרדה הגדולה שאנו, תושבי המקום, חווים בחשש לביטחוננו. הוא מתייחס להיבטים קולקטיביים ופרטיים גם יחד, ובאופן מטאפורי למציאות הישראלית המורכבת והייחודית. בעבודותיו של שהרבני שוֹרה החרדה נוכח המציאות. כאשר המבנים המוקרנים על ארגזי החול עולים ויורדים, נדחסים ומצטופפים, משתנה מצב הצבירה, המציאות נעלמת אל תוך החול ולפתע צומחת ממנו – מתערערים היסודות, ומתערערת תפיסת המוצקוּת, המוּכר, הבטוח והקיים. לצופה אין שליטה על הנגלה לעיניו, הוא מופתע בכל פעם מחדש, ומשתאה אל מול הבלתי־צפוי והמפתיע. מאומה אינו בטוח. .11.9.2009 , הארץ מתוך: "חזון מיכה", מיכה אולמן בריאיון לאלי ערמון אזולאי, 2 שם. 3 . 2016 נובמבר 4