כתיבה שוויונית, כתיבה מגדרית, כתיבה רגישה-מגדרית – השמות השונים האלה מציינים את אותו הדבר עצמו: כתיבה הפונה באופן שוויוני ומנכיח לנשים ולגברים, לבנים ולבנות ואף לאנשים מכל הרצף המגדרי. בשנים האחרונות התרחשה קפיצת מדרגה במודעוּת לסוג זה של כתיבה ולדרכים שונות לממשו בעברית.
לכתיבה שוויונית-מגדרית יש שני פנים עיקריים: התוכני והלשוני. מצד התוכן, יש לתת את הדעת לייצוג שוויוני ומכבד של נשים וגברים בטקסט – כגון בבחירת הדוגמאות ותיאורי המקרה. בשאלות במבחן בביוכימיה, למשל, תופיע חוקרת שעורכת ניסוי בשאלה אחת וחוקר שעורך ניסוי בשאלה אחרת, וכן הלאה.
מצד הלשון, התפיסה המסורתית היא כי צורת הזכר בעברית היא גם הצורה המשמשת כאשר אין צורך להבחין במין – ולכן היא מתאימה גם לנשים. אך בפועל, רבות מרגישות שניסוחים כגון "ראה להלן" או "סטודנט שלא עמד בדרישות החוג לא יורשה לגשת לבחינה" אינם פונים אליהן או מתייחסים אליהן. הפנייה בלשון זכר פועלת כמעין מחיצה, המציבה את הנשים ב"עזרת נשים" לשונית: יושבות מן הצד, נסתרות מן העין, ומאזינות לפנייה אל ציבור הגברים.
הדרך הוותיקה להתמודד עם סוגיה זו היא הערה בנוסח "החוברת נוסחה בלשון זכר לנוחות הקריאה, אך היא מיועדת לנשים ולגברים כאחד". אך אשה שהטקסט פונה אליה בלשון זכר לא תמצא בהכרח שהקריאה נוחה כל כך, ולכן אין בכך פתרון של ממש.
דבר המחקר
התובנה שלשון זכר אינה נתפסת כניטרלית ולא-מסומנת, אלא בהחלט כמתייחסת בראש ובראשונה לגברים, אינה בגדר אינטואיציה בלבד, אלא מבוססת במחקר. להלן נתאר מחקרים אחדים שעסקו בסוגיה זו, בהשתתפות דוברי ודוברות צרפתית, גרמנית, הולנדית ועברית.
בגרמנית ובצרפתית, כמו בעברית, מקובל להשתמש בשם עצם בלשון זכר רבים כדי לציין הן קבוצת גברים והן קבוצה מעורבת של נשים וגברים – לדוגמה: les musicians, die Musiker ("המוזיקאים"). בהקשרים רבים, צורות אלה אמורות להתפרש כעמומות מגדרית או כמציינות קבוצה מעורבת; אך מחקרים הראו כי משתתפים ומשתתפות בניסוי נטו לפרש אותן כמתייחסות לגברים בלבד. זאת הן כאשר השתתפו במחקר ילדות וילדים והן כאשר השתתפו בו מבוגרות ומבוגרים (Gygax et al., 2008, 2019; Misersky et al., 2019). המסקנה הייתה שלשון זכר אינה מתאימה לפנייה שוויונית לכלל המגדרים.
במחקר אחר, בהשתתפות ילדים וילדות ששפת אמם ואמן גרמנית או הולנדית, נמצא כי כאשר מציגים את המקצועות האלה כצמד של שמות עצם בלשון נקבה ובלשון זכר (למשל Ingenieurinnen und Ingenieure, "מהנדסות ומהנדסים" בגרמנית), הילדים והילדות חשים תחושת מסוגלוּת רבה יותר ביחס למקצועות האלה בהשוואה לניסוח המציג את אותם מקצועות בלשון זכר בלבד (Vervecken & Hannover, 2015).
ומה בעברית? מחקר ישראלי בדק את תגובותיהן של נשים על שאלון מוטיבציה אקדמית שנוסח בלשון זכר בהשוואה לשאלון שנוסח בלשון שוויונית-מגדרית ("הוא או היא"). הנשים שהשיבו על שאלון שנוסח בלשון שוויונית-מגדרית דיווחו על תחושת מסוגלוּת גבוהה יותר מאשר הנשים שהשיבו על שאלון שנוסח בלשון זכר (Vainapel et al.,
2015).