תופעת האקלים הצונן: השתתפות של גברים ונשים בשיעורים חיים ובלמידה מקוונת

ד"ר אבנר כספי


למידה פעילה והשתתפות אקטיבית בשיעורים חשובות לחווייה האקדמית ולתוצאותיה, אך מרבית הסטודנטים נמנעים מכך, ונשים נוטות להשתתף בדיונים בכיתה עוד פחות מגברים.

תו​פעת האקלים הצונן

אחד ההסברים לחוויות הלמידה השונות של נשים וגברים מתייחס לתופעה של "אקלים צונן" (chilly climate) שהוגדרה בשנת 1982 על ידי רוברטה הול וברניס סנדלר. לדברי החוקרות, מרחבי למידה נשלטים במודע או שלא במודע על ידי גברים, ועובדה זו מובילה לכך שנשים מרגישות פחות נוח להשמיע בהם את קולן. גברים נוטים לשטוח את עמדותיהם בפני אולם מלא, ואילו נשים מדווחות שהן מעדיפות להסתפק בשאלות נקודתיות. רוב הנשים מאמינות שמדובר בבעיה אישית שלהן, בפחד שלהן לדבר מול קהל, ולא במאפיין חברתי רחב. 

 

האקלים הצונן בא לידי ביטוי בדרכים סמויות. נמצא שמורים ומורות נוטים ליצור קשר עין עם סטודנטים יותר מאשר עם סטודנטיות, מהנהנים ומאשרים את התגובות של הסטודנטים יותר מאשר של הסטודנטיות, מפגינים יותר סבלנות כלפי הסטודנטים, מדברים בטון יותר פטרוני עם הסטודנטיות, ופונים בשם לסטודנטים יותר מאשר לסטודנטיות. הם ממתינים זמן ארוך יותר עד שסטודנטים עונים בהשוואה לזמן ההמתנה לתגובה של הסטודנטיות, וקוטעים את דברי הסטודנטיות בתכיפות רבה יותר. סטודנטיות שמדברות בכיתה נוטות להסתייג ולהביע חוסר ביטחון יותר מסטודנטים ('אני לא בטוחה שהבנתי') והן מדווחות שהן נמנעות מהשתתפות משום שהרעיונות שלהן אינם מגובשים דיים.

הש​תתפות בלמידה מקוונת

בהשוואה להשתתפות בכיתה, ההשתתפות בשיעורים מקוונים עוד יותר מוגבלת. ואולם, בכל הנוגע להשתתפות שוויונית של סטודנטים וסטודנטיות, הנתונים אולי מעודדים יותר. במחקר שערכנו באוניברסיטה הפתוחה, השווינו השתתפות במפגשי הנחיה פנים אל פנים והשתתפות בפורום מקוון (Caspi, Chajut, Saporta, 2008). בניתוח של הדיונים בכיתה מצאנו שגברים השתתפו יותר משיעורם היחסי בקרב הסטודנטים והסטודנטיות. לעומת זאת, שיעור הנשים שהשתתפו בדיונים שהתנהלו בפורום היה גבוה משיעורן היחסי בקורס. מחקרים שנערכו מאז מצאו ברובם דפוסים דומים.

שימוש בטכנולוגיות הוראה מרחוק כדוגמת זום עשוי לסייע לסטודנטיות להשתתף יותר בשיעורים. ואולם, המחקר בתחום נמצא בראשית דרכו ולא ברור אם הוראה סינכרונית בזום דומה להוראה במפגש פנים אל פנים במגבלות שהיא משיתה על ההשתתפות של הסטודנטיות בדיון. ייתכן שהסטודנטיות נמנעות לדבר והעובדה שחלק מהשיעורים מוקלטים גורמת להן להרגיש עוד פחות בטוחות בעצמן. מנגד, ייתכן שבחסות הריחוק סטודנטיות מרגישות נוח יותר להשתתף בדיון ומגוון הקולות בכיתה דווקא עולה.

האם אפשר להגדיל את ההשתתפות של נשים בדיונים בכיתה?

אפשר להפשיר את האקלים הצונן. תחילה, כדאי להכיר בקיומו. לאחר מכן, כדאי לשים לב לאירועים מצנני אקלים ולפעול להחלשתם. כך למשל, אם קבוצת סטודנטים משתתפים בדיון באופן קבוע, יש להפנות את השאלה לאחרים שנוטים להימנע מהשתתפות ולעודד את כולם להביע דעה. כדאי במיוחד לעשות זאת בשיעורים הראשונים בסמסטר כדי לבסס אקלים הוגן לכולם. בהמשך כדאי לזכור לעודד את הסטודנטיות להביע את דעתן, להשתדל לא לקטוע את דבריהן, ולאשר הבעת רעיונות שונים. בטכנולוגיות של הוראה מרחוק השליטה בשיח יכולה להיות גבוהה יותר מאשר בכיתה. מנחות ומנחים יכולים להקפיד יותר על מתן זכות הדיבור לסטודנטיות, למנוע מסטודנטים ומסטודנטיות אחרים לקטוע את הדוברות ולעודד השתתפות בצ'ט שאולי קלה יותר לחלק מהמשתתפות. לפיכך, ייתכן שהמעבר להוראה מרחוק יהווה הזדמנות להפשרת האקלים הצונן. 

 
 

מקורות

 

Caspi, A., Chajut, E., & Saporta, K. (2008). Participation in class and in online discussions: Gender differences. Computers & Education50(3), 718-724. doi: 10.1016/j.compedu.2006.08.003 

Hall, R. M., & Sandler, B. R. (1982). The Classroom Climate: A Chilly One for Women?. Association of American Colleges, Washington, DC. Project on the Status and Education of Women. https://eric.ed.gov/?id=ED215628

רעיונות נוספים